שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו: פיצויים ללא הוכחת נזק בחוק איסור לשון הרע

סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט, במקרה של תובע שלא הצליח להוכיח את נזקיו, לפסוק פיצויים בסכום של עד 50,000 ש"ח לזכות הניזוק, לפי שיקול דעתו של השופט. הסעיף זכה לביקורת באקדמיה ובפסיקה, שעיקרה הטענה כי אין בו צורך גם – טרם חקיקתו פסקו בתי המשפט פיצויים לתובעים שלא הוכיחו את נזקיהם, ואף בסכום גבוה מהתקרה הסטטוטורית. בימים אלו מונח על שולחנה של הכנסת תיקון 10 לחוק איסור לשון הרע, המרחיב את הסעדים הנקובים בסעיף 7א ומאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים בכל סכום עד לתקרה של 300,000 ש"ח, ללא צורך בהוכחת נזק. נראה שברקע לתיקון זה קיימת טעות משפטית דומה לזו שהובילה לחקיקת סעיף 7א מלכתחילה. רשימה זו בוחנת את יחסה של הפסיקה לסעיף 7א בתקופה שחלפה מאז חקיקתו ואת הגישות הפרשניות השונות שהובעו בעניינו. הטענה העיקרית היא כי הגישה המרכזית, שהתקבלה בסופו של דבר בפסיקה, מרוקנת את הסעיף מתוכן ומחזירה למעשה את המצב המשפטי ששרר טרם חקיקתו על כנו. עוד יצוינו ברשימה היבטים שונים, עקיפים, שבהם נראה כי נודעה משמעות לסעיף, ובעיקר להשפעתו העקיפה על התנהגותם של שופטים ושל ניזוקים. לאור סקירה זו תוצע בחלקה השני של הרשימה הערכה באשר לאחריתו של תיקון 10 לחוק; האפשרות כי זה יוביל לפרשנות מחודשת של הסעיף תיבחן, ויוצעו קווי מתאר באשר לטיבה של פרשנות זו לפי כל אחת מהגישות השונות שהובעו בפסיקה בדבר סעיף 7א. עוד ייסקרו השלכות עקיפות אפשריות של הסעיף. מסקנת המאמר, באופן כללי, היא כי תיקון 10 אינו נחוץ ולא צפוי לשנות את המצב המשפטי בצורה שתשרת את כוונתו של המחוקק. לפיכך יוצעו בקצרה קווים מנחים לשינוי החוק בדרך שכן תעשה זאת.