אכיפתה ופירושה של אמנת ג'נבה הרביעית - דרכו של בית המשפט העליון
בעתירות הנוגעות לפעולות צה״ל בשטחים המוחזקים מועלית לעתים טענה הנשענת על אמנת ג׳נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (אמנת ג׳נבה הרביעית). המאמר מנתח את גישתו של בית־המשפט לשני היבטים של טענה מסוג זה: אכיפת הוראות האמנה בבית־משפט פנימי ושיטת הפרשנות של הוראות האמנה. בחלק הראשון נטען, שלא היה מקום להחלתה העיוורת של הלכת סמרה שלפיה בית־משפט פנימי איננו אוכף משפט בינלאומי הסכמי שלא עבר אימוץ בעתירות הנוגעות לשטחים. בחלק השני המחבר מנתח את הדרך שבית־המשפט העליון מפרש בה את אמנת ג׳נבה. הוא מראה שלעתים בית־המשפט דוגל בגישה הזונחת את הפירוש המילולי הפשוט — בגישה לשונית צרה, ולעתים לטובת פירוש הנשען על התכלית המשוערת של האמנה. בכל המקדים הפירוש שהרוב בבית־המשפט בוחר בו הוא הפירוש המצדיק את עמדת הרשויות. עמדת בית־המשפט בענין זה מתיישבת היטב עם נטייה כללית של בתי־משפט שלא לאכוף נורמות של המשפט הבינלאומי על הרשות המבצעת.
