התפתחויות בדיני תביעה נגזרת

תביעה נגזרת שני פנים לה: 1. בעל המניות התובע חייב להראות שהופרה זכות של החברה על-ידי הנתבע וכתוצאה מכך צמחה חבות של זה האחרון כלפיה; 2. על בעל המניות התובע להראות כי בידיו הכוח, למרות אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, לתבוע את החוב שחב הנתבע כלפיה. הפן הראשון הוא מהותי וכרוך בשאלה אם יש לחברה זכות כלפי אדם כלשהו. זכות זו עשויה להתממש גם בדרכים שאינן נוגעות לתביעה הנגזרת, אלא שבהעדרה אין מקום לתביעה הנגזרת. פן ראשון זה תלוי בדינים המהותיים והיקפו משתנה כל אימת שמשתנים דיני החיובים בכלל ודיני החברות בפרט. לעומתו מיוחד הפן השני לדיני התביעה הנגזרת, ועל כן גם מבלי שיחולו שינויים בהיקף זכויותיה של החברה עשויים לחול שינויים בכוח הנתון לבעל המניות לאכוף את קיומם. אם להשתמש בביטוי המושאל מתחום המשפט המנהלי, ניתן לומר שפן זה קובע את זכות העמידה של בעל המניות להביא את עניינה של החברה בפני בתי משפט. היבט זה של התביעה הנגזרת הוא למעשה פרוצדורלי, שכן הוא קובע את אחת הדרכים שבה תוכל זכות החברה להתממש; וככל כלי פרוצדורלי, שינויים במבנהו עשויים להקטין או להגביר את יעילותו. בשנים האחרונות יצאו מבתי מדרשם של בתי המשפט בארץ ובאנגליה מספר הלכות המשנות את כלי התביעה הנגזרת. חידוש נוסף עוסק בכדאיותו הכלכלית של השימוש בכלי זה. ברשימה קצרה זו ייעשה ניסיון לסקור את החידושים הנזכרים ולבחון את השפעתם העתידית האפשרית. לא נעסוק בהלכות החדשות המקנות זכות תביעה אישית להבדיל מנגזרת - מקום שבעבר לא היתה קיימת.