פערי ענישה בעבירות נהיגה בשכרות

משפטים: כרך מד
שומרו מויאל ומימי אייזנשטדט

עבירת נהיגה בשכרות היא מקרה מבחן אפקטיבי לבחינת ההשפעה האפשרית של קביעת תעריפי ענישה נוקשים על האחידות והשוויוניות בענישה. לצד העבירה קבע המחוקק עונש פסילת רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים. ככלל, הכריעה הפסיקה, עונש הפסילה יוטל בפועל ובמלואו, מבלי להמיר את כולו או מקצתו בעונש פסילה מותנית, ונוסף על כל עונש אחר, ללא אפשרות להשלימו או להחליפו ברכיבי ענישה אחרים כגון שירות לתועלת הציבור. עוד הכריעה הפסיקה שעונש המינימום "הוא סף תחתון" שעליו ניתן להוסיף בלבד כאשר קיימות נסיבות המצדיקות החמרה מדורגת, והפחתה הימנו שמורה לנסיבות חריגות במיוחד כגון צורך הומניטרי דוחק להסעת בן משפחה חולה, המצטרף לנסיבות מקלות אחרות. מחקר זה בודק אפוא אם הצרת שיקול הדעת השיפוטי באמצעות קביעת עונש מזערי וביצורו בפסיקה מובילה להגברת האחידות והשוויוניות בענישה. שאלה זו נבחנת באמצעות מדגם אקראי של פסקי דין שניתנו בשנים 2008–2011 בארבעה בתי משפט בישראל. לשם צמצום השונות בין תיקי העבירה הגבלנו את הניתוח הסטטיסטי לעבירות שאינן תוצאתיות ולתיקים שנסתיימו בהרשעת הנאשם שבהם נהיגה בשכרות היא סעיף האישום המקורי היחיד. במסגרת ניתוח הנתונים אנו מפרידים בין תיקים שנסתיימו בהסדר טיעון לכאלה שנסתיימו בלעדיו ושולטים על גורמים נוספים הרלוונטיים לעניין העונש. הממצאים העיקריים הם אלו: נאשמים שנשפטו בהיעדר (כולם בהכרח ללא ייצוג משפטי) זכו למשכי פסילה ארוכים בכ-13 חודשים בממוצע לעומת נאשמים בעבירות דומות שהתייצבו למשפט. במקרים דומים, ובתוך קבוצת הנאשמים שהתייצבו למשפט והודו בעובדות המיוחסות להם, ייצוג הגדילה המשפטי את סיכוי ההגעה להסדר טיעון מקל פי שישה לערך. בקבוצת הנאשמים שלא הגיעו להסדר טיעון גררה עמידה בפני שופט ללא עורך דין משכי פסילה ארוכים מאשר במקרים דומים שבהם היה הנאשם מיוצג משפטית. לסיום, במקרים דומים שנסתיימו ללא הסדר טיעון השתנתה מידת העונש שינוי ניכר משופט לשופט, מבית משפט אחד למשנהו ובין שופטים חדשים (שנמצאו מחמירים יותר) לשופטים ותיקים. בסיכומם של דברים, מקרה המבחן שניתחנו מלמד שקביעת עונש מזערי וביצורו בפסיקה אינם מקדמים את האחידות בענישה ופוגעים יותר בנאשמים שכוח המיקוח שלהם כנגד התביעה ובית המשפט חלש יותר. ממצאי המחקר נדונים לאור הספרות התאורטית, לאור הפסיקה שנתגבשה בדבר מעמדו של עונש המינימום ולאורו של תיקון 113 לחוק העונשין.