סיבתיות עמומה ונזקים שניוניים: על בעיה חדשה-ישנה ועל פתרונות אפשריים לה
אחד התנאים לחיוב נתבע בגין נזק שניוני לפי דיני הנזיקין בישראל הוא קשר סיבתי בין הנזק הראשוני לנזק המאוחר, השניוני. יש מקרים שבהם קל להצביע על קיומו או היעדרו של קשר כאמור. לעומתם יש מקרים שבהם בשל "סיבתיות עמומה" אי אפשרות לדעת אם הנזק השניוני נגרם כתוצאה מהנזק הראשוני או שמא כתוצאה מגורם אחר שאינו עוולתי. במקרים אחרונים אלה עוסק מאמר זה. בחלקו הראשון של המאמר נבחנת לראשונה הסוגיה של סיבתיות עמומה ביחס לנזקים שניוניים, אשר מתעוררת בין השאר בשל המבנה הייחודי של הדיון בנזקים שניוניים בישראל. תופעת הסיבתיות העמומה עומדת בשנים האחרונות בחזית המחקר והפסיקה בדיני הנזיקין, והמאמר מוסיף נדבך לדיון בתופעה ומקשר בינה לבין עולם הנזקין השניוניים. המאמר מוסיף נדבך אף לדיון בנושא הנזקים השניוניים, אשר עד כה נדון מנקודת המבט של שיקולי המדיניות המשפטית בלבד, וטרם נדונו השאלות העובדתיות המתעוררות בגדרה. בעיה של סיבתיות עמומה ביחס לנזקים שניוניים עשויה להתעורר– ואף התעוררה במקרים מכוננים בפסיקה הישראלית– אולם טרם נדונה בספרות ובפסיקה, והטענה בחלק זה של המאמר היא כי יש לתת עליה את הדעת. עיקר חלקו הראשון של המאמר עוסק אפוא בהצגת הבעיה והמחשת הרלוונטיות שלה למשפט הישראלי. בחלקו השני של המאמר נעשה שימוש בתובנות ובניסיון שהצטבר במשך שנים רבות של דיונים בתופעת הסיבתיות העמומה מחד ובנזקים שניוניים מאידך, כדי להעריך מהי הגישה שיש לנקוט במצב שבו מתעוררת סיבתיות עמומה ביחס לנזקים שניוניים. השאלה המרכזית שנבחנת היא אם הכללים המסורתיים והמקובלים בדיני הנזיקין והמשפט האזרחי בכלל – כלל מאזן ההסתברויות ומבחן ה"אלמלא", המובילים לתוצאה בינארית ("הכול או כלום") – הם הכללים המתאימים להתמודדות עם הסוגיה המתוארת, ומהם הכלים האפשריים האחרים. בתוך כך, כולל המאמר סקירה של הפתרונות השונים שהוצעו להתמודדות עם סיבתיות עמומה, כגון פתרונות מסוג העברת נטל, החלת כללים של אחריות יחסית והכרה בראשי נזק הסתברותיים. המאמר עומד על יתרונותיהם וחסרונותיהם של הפתרונות השונים, ובוחן את התאמתם למקרים של סיבתיות עמומה בעולם הנזקין השניוניים.
