ביצוע רב-עברייני והחלפת אובייקט העבירה

זה 440 שנה לפחות, מאז כינונה של דוקטרינת המחשבה הפלילית המועברת, מתמודד המשפט הפלילי עם שאלת המשגתה של המחשבה הפלילית כמכוונת לאובייקט ספציפי (למשל, האדם או החפץ שאליו כיוון העושה) או לסוג אובייקט (כל אדם, כל חפץ). שאלה זו היא אקוטית במקרים שבהם השתנה אובייקט העבירה במהלך הביצוע, אם מחמת זיהוי מוטעה של אובייקט העבירה בפועל כאובייקט המיועד ואם מחמת החטאת האובייקט המיועד ופגיעה תאונתית באובייקט העבירה בפועל. במקרים אלו המשגה מקובעת-אובייקט לא תאפשר הרשעה בעבירה כלפי האובייקט שנפגע בפועל, ואילו המשגה המכוונת לסוג אובייקט והדוקטרינה המעבירה את מחשבתו של העושה מאובייקט לאובייקט תאפשרנה הרשעה. המאמר מבקש להראות כיצד התבוננות באירועי עבירה רבי-משתתפים יכולה לשפוך אור על שאלה זו. בחינה אנליטית של שמונה תרחישים המערבים ביצוע רב-עברייני והחלפה של אובייקט העבירה תראה שתרחישי עבירה מרובי-משתתפים תומכים בהמשגה מקובעת-אובייקט של המחשבה הפלילית (בניגוד לדין הנוהג בישראל ועל פי עמדת הדין הגרמני) וביחס שווה למקרים של החטאת הפעולה וטעות בזיהוי (בניגוד לעמדת הדין הגרמני).