זכות הנוכחות מבעד למסך: מחקר תצפיות בדיוני מעצר מרחוק בתקופת הקורונה (כרך נד)
עם פרוץ מגפת הקורונה, החלו בתי-המשפט לקיים חלק מדיוני המעצר כאשר העצור נוכח מרחוק, באמצעות היוועדות חזותית, ולא באולם בית-המשפט. המאמר בוחן תופעה זו באופן תיאורטי ואמפירי. במישור התיאורטי, המאמר מעיין מחדש במשמעותה ובתפקידה של זכות הנוכחות בהליכי מעצר, ומציע להסיט את המוקד משאלת מתכונת הנוכחות לשאלת טיב הנוכחות. כך, בין אם העצור נוכח פיזית באולם בית-המשפט, ובין אם באופן מקוון "על המסך", מימוש זכות הנוכחות תלוי בשאלה האם ניתנה לעצור הזדמנות ממשית להשתתף בהליך, קרי, להבין את שמתרחש בו ולהשפיע עליו. עוד מציג המאמר ממצאי מחקר אמפירי המתבסס על מאות תצפיות מובנות ופתוחות (אתנוגרפיות) בדיוני מעצר ימים ומעצר עד-תום-ההליכים שהתקיימו באופן מקוון או פרונטלי בבית-משפט השלום בתל-אביב, בשנה הראשונה למגפה. הממצאים משרטטים את מאפייניהם של הליכי מעצר מרחוק, תוך השוואתם לדיונים פרונטליים באולם, בדגש על זכות הנוכחות. מצאנו כי בהליכים מרחוק קיים פער בין ההליך שמתנהל באולם בית-המשפט (הזירה המרכזית) לבין "ההליך הנראה במסך" של העצור (זירת הלווין), וכי ישנן מגבלות בתקשורת של העצור עם הנוכחים באולם, לרבות הסנגור והשופטת. על בסיס הממצאים האמפיריים והדיון התיאורטי, המאמר מציע כי מודל "בית-משפט מבוזר", שבמסגרתו כלל המשתתפים מתחברים לדיון מרחוק וחולקים מרחב אינטראקציה מקוון משותף, יעניק לעצור הזדמנות ממשית טובה יותר להשתתף בהליך. המאמר חותם בהצגת ארכיטקטורות טכנולוגיות אפשריות למימוש המודל המוצע.
