המעמד החוקתי של האופוזיציה הפרלמנטרית

אחד הגופים המרכזיים בדמוקרטיה מודרנית, בעיקר בדמוקרטיה פרלמנטרית, היא האופוזיציה. למרות מרכזיות זו. היחס של המשפט החוקתי אל האופוזיציה הוא שולי ועקיף בטיבו. המאמר מבקש להניח את היסודות למעמדה החוקתי של האופוזיציה הפרלמנטרית. במסגרת זו, עוסק המאמר בראש ובראשונה בהגדרת האופוזיציה הפרלמנטרית, ובאיפיון ההצדקות המרכזיות לפעולתה בדמוקרטיה מודרנית. בהמשך עוסק המאמר בסוגים שונים של אופוזיציות. על רקע זה מועלת במאמר הטענה כי מתפקידיה של האופוזיציה וההצדקות לקיומה ניתן לגזור שורה של זכויות יסוד הקשורות לפעולתה והאופיניות לה, כפי שהדבר נעשה במשפט ההשוואתי. כך למשל חופש ההתאגדות והפעילות; זכויות פרלמנטריות לייצוג פרופורציונלי, למידע, להשתתפות ולנייטרליות של יושב ראש הפרלמנט. בה בעת, יש מקום לקבוע גם גבולות לפעילות האופוזיציונית, כגון חובתה לפעול באופן דמוקרטי או חובתה לפעול באופן קונסטרוקטיבי. יש גם חשיבות מיוחדת לטיפול של בתי המשפט בתופעה האופוזיציונית, בהקשרים מסויימים. לבסוף מבקש המאמר לבחון את המעמד החוקתי של האופוזיציה במשפט החוקתי בישראל, אם בהסדרים של דין חרות - כגון חוקי היסוד, חקיקה ראשית ותקנון הכנסת; וכן בפסיקת בית המשפט העליון.