סעד החובה לחוקק: הצעה למתווה הדרגתי
המאמר דן בהצעה להטמעת סעד חוקתי שיעניק בית המשפט, אשר יחייב את הכנסת - במישרין או בעקיפין, באמצעות הרשות המבצעת - לחוקק הסדרים שיבטיחו הגנה נאותה על זכויות חוקתיות במקרה של "מחדל חקיקתי". המחבר מתחקה על עקרון הפרדת הרשויות, אשר מנחה את פסיקתו של הנשיא גרוניס ומראה כיצד פרשנות שונה שלו דווקא תומכת בסעד המוצע של חובה לחוקק. יתרה מזאת, נטען במאמר כי הפרשנות הדיאלוגית לעקרון הפרדת הרשויות, שעליה מתבססת ההצעה, הולמת יותר את הלך הרוח הרווח במשפט הישראלי, ואף במשפט העולמי, ומשקפת שיקוף מציאותי יותר את חלוקת התפקידים בין הרשויות השונות בעת המודרנית. כן נטען כי החובה לחוקק היא סעד מתאים למצבים שבהם "המחדל החקיקתי" נוגע למימושן של זכויות חוקתיות חיוביות, נוסף על המקרים שבהם החקיקה נדרשת לשם הגנה על זכות שנפגעה. על שני אדנים אלה - עקרון הפרדת הרשויות והחובה לכבד זכויות חיוביות ולהגן עליהן - מושתתת מסקנת המאמר כי סעד של חובה לחוקק לא רק שאינו סותר את המסורת החוקתית של שיטתנו המשפטית, אלא אף הולם אותה. חלקו השני של המאמר עוסק בהצגת ממתווה ליישום הדרגתי של הסעד המוצע, הכולל שלושה שלבים: חיוב הרשות המבצעת ליזום הצעת חקיקה ראשית; במקרה של סירוב או התעלמות מן הצו, קריאה ישירה למחוקק לקבוע את ההסדר החקיקתי; כמוצא אחרון, השלמת החסר באמצעות חקיקה שיפוטית. תנאי מקדים להפעלת המתווה הוא קביעה של בית המשפט כי אכן מדובר במצב של "מחדל חקיקתי". לבסוף, מעלה המחבר ביקורות אפשריות להצעתו ומציג את המענה שלו להן.
