עקרון תום הלב בסדרי הדין בדיני המשפחה

מאמר זה מציע מודל נורמטיבי להחלה קוהרנטית של עקרון תום הלב בסדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה. חלקו הראשון של המאמר עוסק בהיבט הנורמטיבי - עקרוני ומציע להתאים את החלת העיקרון לתכלית המשולבת של הקמת בית המשפט לענייני משפחה, המבוססת על תכלית מהותית ותכלית פרוצדורלית. המאמר מציע מודל המחולק לשלושה: המרכזי הוא סטנדרט הביניים, הגבוה מסטנדרט תום הלב הדיוני אך נמוך מסטנדרט תום הלב החוזי. התנהגותו של בעל דין תיבחן בדרך כלל על פי סטנדרט זה הואיל והצדדים לסכסוך המשפחתי נעים בין צדדים יריבים לצדדים השותפים לחוזה. הסטנדרט השני הוא סטנדרט גבוה יותר, סטנדרט תום הלב החוזי. השלישי הוא סטנדרט נמוך יותר, סטנדרט תום הלב הדיוני. שני האחרונים יחולו כאשר תכלית ההליך הספציפי תחייב זאת. מודל גמיש זה יעצב את רמת ההתנהגות הראויה בכל הליך ויסייע גם לקבוע את הסעד הראוי בגין הפרתו של סטנדרט תום הלב. ניתוח הפסיקה הפוזיטיבית בחלקו השני של המאמר מלמד כי השימוש כיום בנורמת תום הלב בדיני המשפחה נעשה ללא מודל ברור ובאופן אינטואיטיבי לחלוטין. גם הסעדים הנגזרים אינם תואמים את אופי הסכסוך המשפחתי. נראה כי אילו היה המודל להחלת העיקרון מותאם לתכלית הקמתו של בית המשפט, היה מקום לקבל החלטות שונות. המאמר בוחן סוגיה אחר סוגיה בדיני המשפחה ומיישם את המודל המוצע. מאמר זה הוא ניסיון ראשון לקבוע מודל קוהרנטי לתחולת העיקרון בסדרי הדין בדיני המשפחה וממילא ניסיון ראשון ליישב את המתח הנוצר מהחלתו של עקרון תום הלב במישור הדיוני.