המדינה כצד לחוזה אחיד

בימים אלה פורסם חוק החוזים האחידים, התשמ״ג-1982 (להלן - ״החוק החדש״). חוק זה מבטל את חוק החוזים האחידים, התשכ״ד-1964 (להלן - ״החוק הקודם״), ותחילתו ששה חדשים מיום פרסומו ברשומות. פרסום חוק החוזים האחידים החדש מעורר ענין מחודש בחוזים אחידים בכלל, ומהווה נקודת משען לרשימה זו, הדנה בחוזים אחידים שהמדינה צד להם.

בחלק הראשון של רשימה זו אגדיר ואתאר את נושא הדיון - חוזים אחידים וחוזים ממשלתיים, ואתאר את הדין החל לדעתי על חוזים אלה: דין זה הוא בעיקרו דין החוזים, ולצדו מערכת דינים מיוחדת המותאמת לסוג החוזים הנדון.

בחלק השני של הרשימה אנסה להשיב על השאלה שמעוררת הכללתו של סעיף התחולה על המדינה בחוק החוזים האחידים החדש, בעיקר נוכח אי הכללת סעיפים דומים בחוקי החוזים החדשים האחרים. לשאלה מהי אמת המידה שלפיה פועלת הרשות המחוקקת בבואה להחיל חוקים אזרחיים על המדינה, אציע ארבע תשובות חלופיות, ובסופו של דיון אביע את ההשקפה כי אין בנמצא פתרון יחיד לשאלה על שום מה כולל חוק החוזים האחידים הוראה מפורשת המחילה את הוראותיו על המדינה.

בחלקה השלישי של הרשימה אעסוק במעמד המדינה כצד לחוזה אחיד. כאשר מופיעה המדינה כספק בחוזה אחיד מתעוררת ביתר שאת השאלה המכרעת לגבי חוזים אחידים בדרך כלל, היא שאלת תחולתו של מבחן הקיפוח. שאלה זו אנסה ללבן. ואילו הופעת המדינה כלקוח בחוזה אחיד מדגימה את המגמה של הרחבת תחולתו של חוק החוזים האחידים החדש: על כל תנאי בחוזה אחיד, על כל חוזה אחיד במשק ועל כל צד לחוזה אחיד. אצביע על מגמה זו, ולאחר מכן אראה מה חשי­בותה לגבי המדינה כלקוח.

בסוף הרשימה אתאר בקצרה את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה לפי חוק החוזים האחידים.