תגובה: משפט ציבורי ונתונים אמפיריים: בימים ההם ובזמן הזה (גיליון יט)

המאמר בוחן את המפנה האמפירי במשפט הציבורי כתופעה המשלבת ישן וחדש. מפנה זה צומח מתוך החובה המסורתית שתמיד הייתה מוטלת על רשויות מינהליות – להניח תשתית עובדתית להחלטותיהן – אך חותר לפיתוח גישה "מקצוענית" מבעבר לעמידה בחובה זו. המאמר בוחן גם את עליית חשיבותה של הביקורת השיפוטית המבוססת על בדיקת עובדות, ובהמשך לכך מצביע על הקשיים העומדים בפני בעלי הדין המבקשים לחלוק על הביסוס העובדתי של החלטת הרשות, על האתגרים של איסוף מידע במציאות גלובלית ועל הקשיים הנוגעים למידת האקטיביות שמפגינה הרשות באיסוף המידע על ידיה. כמו כן המאמר עומד על ההבחנות הקיימות בין הביקורת השיפוטית על התשתית העובדתית במישור המינהלי לבין זו שנעשית במישור החוקתי (בהתחשב במרווח הרחב של שיקול הדעת המסור לנבחרי הציבור). הלכה למעשה, המאמר מציג הבחנה בין שלושה סוגים טיפוסיים של מחלוקות בשלב הביקורת השיפוטית – כאלה הנוגעות להחלטות שהתקבלו ללא כל תשתית עובדתית, כאלה הנוגעות להחלטות שהתקבלו לאחר איסוף נתונים חלקי בלבד או כזה שהתבסס על מתודות בעייתיות, וכאלה הנוגעות לאיכותם של המחקרים ששימשו בסיס לפעולת הרשות. לבסוף המאמר מצביע על מקרה המבחן של תקופת הקורונה כדוגמה אקטואלית לביקורת על החלטות מינהליות שהיו טעונות ביסוס עובדתי (אגב הצבעה על השינויים שחלו במהלך התקופה בידע הקיים על מחלת הקורונה והשלכותיה). במבט הצופה פני עתיד המאמר מדגיש את החשיבות הרבה שנודעת לעמידה בדרישות יסוד בנוגע לאיסוף נתונים ועיבודם, בשונה מהסתפקות בהצגת "נתונים כלשהם" בלבד.