מכירת תיקי הלוואות בנקאיות לגופים חוץ-בנקאיים: השלכותיה של חובת האמון הבנקאית

בשנים האחרונות הולכות ומתרבות העסקאות שבהן בנקים מוכרים תיקי הלוואות לגופים פיננסיים חוץ-בנקאיים. מכירה כזו היא המחאת זכויות: הבנק, אשר העמיד הלוואות ללווים שונים וזכאי כעת לתשלומי הפירעון מאותם לווים, ממחה את זכויותיו על פי חוזי ההלוואה לתאגיד פיננסי חוץ-בנקאי.

אחד החששות העולים מעסקה כזו הוא פגיעה בלווה בשל העובדה שהתאגיד הרוכש אינו כפוף לאותן מגבלות רגולטוריות ולאותה רמת פיקוח כמו אלו שחלות על הבנק המוכר. לעניין זה יש נפקות מיוחדת בשל חובת האמון המוטלת על הבנק, המחייבת את הבנק להגן על אינטרס הלקוח ולהעדיף אותו על פני כל אינטרס אחר, אפילו על פני האינטרס של הבנק עצמו. בשל הפגיעה האפשרית בלווה מתעוררת השאלה אם אין בחובת האמון כדי להגביל מכירה של תיקי הלוואות. החשש לפגיעה בלווה והעצמת הסיכון המוטל עליו מעוררים ספק גם באשר לעבירות זכותו של הבנק על פי הסכמי ההלוואה וליכולת להמחות אותה.

לאחר בחינת תחולתה והשלכותיה של חובת האמון הבנקאית על עסקאות הלוואה בכלל ועל עסקאות מכירה של הלוואות בפרט, המאמר מציע מתווה ראוי לעסקת מכירה של תיקי הלוואות בנקאיות. המתווה המוצע מספק הגנה הולמת ללווים, תואם את חובת האמון הבנקאית ומאפשר את המחאת הזכות וביצוע העסקה.