תקציב המדינה בראי השפיטה

מתוך הרצאתו של שופט בית-המשפט העליון, ד"ר אלפרד ויתקון, ביום עיון לזכר ראובן ברקת ז״ל.

המסגרת החוקית לתקציב המדינה מצויה בחוק היסוד: משק המדינה ובחוק התקציב השנתי. לפי סעיף 3 לחוק היסוד ייקבע התקציב בחוק; הוא יהיה לשנה אחת ויפרט את הוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות. על הממשלה להניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק התקציב במועד מסוים, בצירוף אומדן המקורות למימונו. בהוראות מועטות אלה ניתנת כל התורה על רגל אחת. אין הממשלה בת חורין להוציא את הכספים הנכנסים לקופתה אלא על-פי תכנית מפורטת, תכנית שנבדקה ואושרה מראש על-ידי בית הנבחרים. שמא אפילו עיקרון כללי זה יימצא מצר את צעדי הממשלה יתר-על-המידה? הנה, באותו חוק יסוד שטר ושוברו בצדו. נאמר שם כי ״במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף״; ומאידך גיסא, ״נראה לממשלה כי חוק התקציב לא יתקבל לפני תחילת שנת הכספים, רשאית היא להגיש הצעת חוק תקציב ביניים״. בעצם ניתן לשאול שאלת תם: הכנת תקציב וביצועו פעולות אקזקוטיביות הן, par excellence, ומה בכלל עניין הן לבית הנבחרים?