עדות ילדים בעבירות-מין האם לא הגיעה השעה לעיין מחדש בהסדר הישראלי?

מאז שנת 1955 קיים בישראל הסדר יוצא-דופן לגביית עדות מילדים בעבירות-מין. בדרך־כלל אין הילדים מעידים בבית־המשפט. עדותם נגבית על־ידי ״חוקרי נוער״ — שהם קציני־מבחן לנוער  — וכדי להרשיע על סמך עדות שמיעה זו, יש צורך בסיוע. המטרות העיקריות של רשימה זו הן (א) להבליט את מידת הפגיעה בזכויות הנאשם ובעקרונות אחרים של ההליך המשפטי. (ב) למקד את תשומת־הלב בחוקרי־הנוער, כי הגם שהוענקו להם סמכויות מרחיקות־לכת, לא נקבעו בחוק כל תנאי כשירות, ושיטת־המינויים אינה תקינה, וכן כי חוקרי־נוער רבים מתמרמרים על התפקיד שנכפה עליהם. (ג) להציע אימוץ פתרונות חדשים, אשר נתגבשו לאחרונה בשיטות־משפט אחרות, ובמיוחד אלה המאפשרים לשופט לראות את הילד סמוך לאירוע ומסתייעים באמצעים טכנולוגיים, בווידיאו ובטלביזיה במעגל סגור.