ארבעים שנה למשפט החוקתי: התפתחויות בדיני חוקה – סוגיות נבחרות
בארבעים השנים הראשונות למדינת ישראל חלו שינויים חשובים במעמדן היחסי של רשויות־הממשל. הרשות המבצעת היתה רשות חזקה למדי בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. זאת בזכות מנהיגותו החזקה של ראש־הממשלה הראשון ומייסד המדינה – דוד בן־גוריון. בהתאם לכך, באותה תקופה מעמד בית־המשפט העליון היה חלש יחסית לעומת הממשלה. לאחר־מכן נחלש מעמדה של הממשלה ומנגד התחזק המעמד של בית־המשפט העליון וכן של הרשויות המשפטיות. התחזקות מעמדם השתקפה בכך, שהם התבקשו להכריע במספר הולך וגדל של נושאים שקודם־לכן הממשלה הכריעה בהם. הרחבת היקף תפקידו של בית־המשפט העליון בחברה הישראלית והתחזקות מעמדו כלפי הרשות המבצעת לא מצאו את ביטויין ביחס של מתאם ישר על־ידי הגברת ההגנה החוקתית על המערכת השיפוטית. למעשה ניתן לומר, שבתחום זה חלה נסיגה מסוימת, ויש לקוות כי כאשר תושלם חוקה למדינת ישראל על־ידי חקיקת חוק יסוד: זכויות האדם והאזרח, וחוק יסוד: החקיקה — תוענק לבתי־המשפט ההגנה החוקתית הנדרשת. באשר ליחסי־הגומלין שבין הכנסת לממשלה — זו האחרונה נשארה הרשות הדומיננטית בין שתי הרשויות הפוליטיות הללו. הכנסת בישראל עדיין מתמודדת עם האתגר לעצב את מקומה הראוי לה במסגרת המשטר בישראל. הממשלה היא דומיננטית בשל חלוקת העבודה החוקתית בינה ובין הכנסת. לפי הדין החוקתי והפרקטיקה הפוליטית, הממשלה שולטת, אם רצונה בכך, על זמנה של הכנסת והיא הספקית העיקרית של עבודת החקיקה. הממשלה שולטת על המידע המועבר לחברי־הכנסת, לוועדות הכנסת ולמליאתה, וחולשת על המנגנון הממשלתי ועל המערכת המקצועית. לעומת זאת, למרות שיפור ניכר שחל בשנים האחרונות, לכנסת אין עדיין מנגנון מקצועי בעל־משמעות, כנהוג בבתי־מחוקקים אחרים, ואין בידיה כלים להשגת מידע, למעט המלצה על הקמת ועדות־חקירה, כפי שנעשה בפרשת ויסות המניות הבנקאיות.
במשטר הפרלמנטרי הקיים בישראל הממשלה מורכבת ממנהיגי המפלגות, שבידם השליטה וההשפעה על הסיעות בכנסת. השליטה והפיקוח על ההצבעה של חברי־הכנסת מסיעות הקואליציה, שעליה מבוססת הממשלה, הדוקות במיוחד, ומבוססות על הסכם קואליציוני מפורט, המגביל באופן משמעותי את חופש־הפעולה הפרלמנטרי של חבר־הכנסת היחיד. ההגבלות החמורות על חופש־הפעולה הפרלמנטרי של חברי־הכנסת הנובעות מההסכם הקואליציוני נאכפות בעיקר בתחומים רגישים מבחינה פוליטית, והן גם ממותנות על־ידי דפוסי־פעולה מגוונים של חברי־כנסת, המאפשרים להם לגלות מידה רבה של חופש־פעולה פרלמנטרי. הדיון בנושא ההתפתחויות בדיני־חוקה יכול לשאת אופי כולל ולעסוק בסדרה ארוכה של נושאים, ואז מטבעו שיהיה פחות מעמיק ומפורט. אני בחרתי אפוא, להתמקד בדיון בכמה סוגיות נבחרות.
עיקר המאמר יוקדש לדיון בהתפתחויות במעמדה של המערכת השיפוטית בישראל. חלקים נוספים יתייחסו למקומם של שיקולי ביטחון במשפט הישראלי, לתרומתה של מגילת־העצמאות במישור המשפטי ובמישור החברתי ולסוגיית השלמתה של חוקה למדינת ישראל. הפרק הפותח של המאמר, והוא, כאמור, הנושא העיקרי בו, עוסק בהתפתחויות במעמדה של המערכת השיפוטית ובדרכי ההגנה החוקתית על השופטים ומערכת בתי־המשפט.
