כבוד האדם ותרופתו

הטענה המרכזית במאמר היא כי בנסיבות מסוימות יש טעמים טובים להכיר בעילת תביעה פסיקתית במסגרת ביקורת שיפוטית חוקתית על חוקתיות החוק שעל בסיסו התבצעה פגיעה שלטונית שלא כדין בפרט. היעדרה של עילת תביעה במשפט הפרטי בגין פגיעה שלטונית כזו איננה שוללת את העובדה שנגרמה פגיעה בזכות חוקתית של הפרט המחייבת סעד חוקתי. בבסיס טענה זו מצוי רעיון "הזכות לסעד". הגשמת הזכות לסעד נעשית בשלב השלישי של הביקורת השיפוטית החוקתית, שבגדרו קיים מתחם של תרופה חוקתית הולמת. כאשר המענה שמעניקה השיטה המשפטית לפגיעה נופל ממתחם זה, ובחינת התשתית הנורמטיבית מלמדת על מחדל של הרשות המחוקקת בהענקת המענה הדרוש, יש הצדקה להכרה בעילת תביעה פסיקתית כסעד חוקתי המכוון לפרט לצד סעדים חוקתיים אחרים המכוונים לרשות המחוקקת או לרשות המבצעת, אשר ניתנים אף הם בשלב השלישי של הביקורת השיפוטית החוקתית.