על סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי וביקורת בג"צ על החלטות בית־הדין הצבאי לערעורים
במסגרת התיקון משנת תשמ״ו לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו 1955 (להלן: החש״צ) נתווסף לחוק סעיף 440ט, המאפשר ערעור ברשות בפני בית־המשפט העליון על פסקי־דין בערעור של בית־הדין הצבאי לערעורים, כאשר התנאים לקבלת הרשות לערעור מוגדרים בסעיף עצמו (להלן: התיקון).
בית־המשפט העליון העביר תחת שבט־ביקורתו פסקי־דין של בית־הדין הצבאי לערעורים גם לפני חקיקת התיקון, וזאת בשבתו כבית־משפט גבוה לצדק. בג״צ שמע עתירות אלה כשם שהוא שומע עתירות התוקפות החלטות של טריבונלים אחרים הפועלים במערכת המשפטית שלנו, וזאת מתוקף תפקידו וסמכויותיו על־פי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה.
התיקון מוציא, אם כן, את בית־הדין הצבאי לערעורים מכלל הטריבונלים בכל הנוגע לדרך הפיקוח על החלטותיו. ברשימה זו אנו מבקשים לבחון את הטעם בהפרדה שבין כלל הטריבונלים לבין בית־הדין הצבאי לערעורים. כמו־כן נבדוק במה, אם בכלל, שינה סעיף 440ט מן המצב המשפטי ששרר קודם לחקיקתו, וזאת בשים לב לאפשרויות הפרשניות השונות שניתן להציע בדרך יישומו של התיקון. כבר עתה נציין, כי המסקנה שאליה אנו מגיעים ברשימה זו היא, שבעוד שבהתרשמות ראשונה ניתן להגיע למסקנה שיש בתיקון כדי להדק את הפיקוח של בית־ המשפט העליון על החלטות בית־הדין הצבאי לערעורים, הרי שלאמתו של דבר ייתכן שיש בתיקון כדי לצמצם את היקף הביקורת דווקא או לכל היותר שלא לשנות דבר מהותי מן המצב שקדם לתיקון. מכאן, שאם מטרת התיקון היתה להדק את הפיקוח על החלטות בתי־הדין הצבאיים, הרי שמטרה זו לא הושגה.
