שיקולים כלכליים בהגנה על המצאות
המצאה היא ידע, רעיון חדש המיושם במדע או בטכנולוגיה, המהווה תרומה ותוספת לידע הקיים בעולם. ייצור, פיתוח ושיווק של ירע הוא יקר ודורש השקעת ממון, זמן וכישרון. עיקר המשאבים מושקעים בהליך הפיתוח והטרנספורמציה של קונספציה רעיונית או ״הברקה״ כלשהי למוצר הניתן ליישום ולניצול. כמו בכל מוצר, אף היצרן של הידע לא ייצרו אם לא יוכל להבטיח לעצמו כיסוי של העלויות והפקת רווח מסוים אם אכן יצליח בפיתוח. להמצאה כשלעצמה אין ערך חברתי ממשי כאשר היא בידיו של ממציאה בלבד ומשמשת רק אותו. ערכה של ההמצאה ליוצרה ולחברה בכללה טמון בשימוש וביישום הציבוריים שלה. אך כאן בדיוק טמונה הסכנה: שימוש כזה גורר גילוי, שכתוצאה ממנו יכול הציבור כולו להשתמש בהמצאה. יש אפוא צורך להבטיח תמריץ כלכלי נאות לממציאים, כדי שתיעשה הקצאת משאבים אופטימלית ליצירת המצאות וכדי שיתאפשר גילוי ושימוש בידע הדרוש לרווחתה ולהתפתחותה של החברה כולה. כאשר בוחנים את הדרכים הראויות להשגת מטרה זו, צריך לתת את הדעת לעלויות שלהן. יש לבחור בשיטה שתאזן כראוי בין הרצון לעידוד ממציאים ובין העלויות הכלכליות הכרוכות בכך. חיבור זה ינסה להראות, שמתן מונופול באמצעות שיטת הפטנטים הוא הדרך הטובה ביותר מהבחינה הכלכלית להגנה על המצאות. כנקודת־מוצא לניתוח נניח קיומו של שוק חופשי שבו נעשות עסקאות רצוניות בהמצאות, וכל הגנה שתינתן להמצאות, כמו, למשל, על־ידי הכרה בקיומה של זכות־קניין בהן, תיחשב כהתערבות של המשפט. תחילה נעמוד על התכונות והמאפיינים המייחדים את המידע כמוצר, ואשר בגינם לא ניתן לסמוך על כוחות השוק שיביאו להקצאה אופטימלית של משאבים לפעילות יצירתית. לאחר־מכן נבחן דרכים שונות להגנה על המצאות באמצעות התערבות בשוק, תוך שקילת היתרונות והחסרונות של כל שיטה. הדיון יתמקד בשלוש שיטות: סבסוד ממשלתי ישיר, רישוי כפרי ומתן הגנה של פטנט. ננסה להוכיח, ששיטת הפטנטים מביאה לתפוקה יצירתית מירבית בעלות המזערית לחברה. לבסוף נבחן אמצעים להתגברות על החסרונות הכרוכים במתן המונופול שבשיטת הפטנטים, כמו, למשל, פיקוח על מחירים או מניעת הסדרים כובלים.
