כפייה בין-קבוצתית במיזוג חברות

הדמוקרטיה התאגידית נשענת על קבלת החלטות באסיפה הכללית המחייבות את כלל בעלי-המניות, רוב ומיעוט כאחד. קביעת כללי הכרעה עבור הצבעות באסיפה הכללית של בעלי-המניות היא מרכיב חיוני לפיתוח דינים שיאפשרו פעילות עסקית יעילה. אחת העלויות של כללי הכרעה בין רוב למיעוט ביא בעיית סחטנות המיעוט את הרוב. תופעה זו נסקרה בהרחבה בספרות; ברם, עיקר ההתמקדות הייתה בתופעת הסחטנות בתוך קבוצה מחליטה. עם זאת, עקב ניגוד אינטרסים בין משקיעים שונים, החלטות לא מעטות של חברה טעונות הצבעה של כמה קבוצות-משנה. חלוקה של קבוצת בעלי-המניות לקבוצות-משנה פותחת פתח לסחטנות בין-קבוצתית. 

חוק החברות החדש נדרש לבעיה זו בהקשר של אישור עסקות מיזוג: הוא מאפשר לכפות את עסקת המיזוג על קבוצה מתנגדת. רשימה זו בוחנת את טיבו ופועלו של כלל הכפייה הבין-קבוצתית. הרשימה מאתרת את הפרמטרים השונים שיש בהם כדי להגדיל או לצמצמם את חשש הסחטנות, ולאורם מנתחת את יעילותו של כלל הכפייה הבין-קבוצתית בעסקת מיזוג. הרשימה אף עורכת השוואה בין כלל ההכרעה הבין-קבוצתית במיזוג לבין כללי הכרעה בין-קבוצתית אחרים בחוק החברות, והם אישור עסקות חריגות עם בעלי-שליטה בחברות ציבוריות, ובחירת דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות.