בין חדשנות פיננסית למשבר כלכלי
למשבר הפיננסי והכלכלי האחרון תרמו גורמים רבים. רשימה זו מתמקדת בניתוח ההיבט של אחד מהגורמים הללו – האינטראקציה בין רגולציה בנקאית לבין חדשנות פיננסית וההשלכות של אינטראקציה זו על הסיכון במערכת האשראי העולמית. הסבר מרכזי להתפתחות החדשנות הפיננסית של העשורים האחרונים נעוץ ברגולציה פיננסית, מדינתית ובין-לאומית. רגולציה של הסקטור הפיננסי שואפת לאזן בין שמירה על יציבות לבין תמיכה בתחרותיות, והכלי המרכזי להשגת יציבות היה דרישה להלימות הון. היצירה של מכשירים פיננסיים חדשניים בעשורים האחרונים הייתה מכוונת במידה רבה להתאים את המוצרים המימוניים לעמידה ברגולציה. המכשירים הפיננסיים עוצבו כדי לעמוד בדרישות הרגולציה – כלומר: ליהנות מתווית של נכסים בטוחים לצורך חישובי הלימת הון – והם לאו דווקא פעלו כדי לבסס יחסי סיכון כלכלי שמרניים. במילים אחרות, נוצר פער בין תכלית הרגולציה (שמירה על רמת ביטחון בפעילות הבנקים) לבין הדרכים לעמוד בתנאים של הרגולציה. במובן זה, החדשנות הפיננסית החדירה חיץ בין ההוראות הרגולטוריות לבין התכלית העמוקה של אותן הוראות. רגולציה שניסתה לשקול את מידת הסיכון של נכסים בתיק ההשקעות של הבנקים הובילה לכך שבנקים ועסקים פיננסיים אחרים השתדלו לאפיין את השקעותיהם כך שלא ישקפו, מבחינת הרגולציה, את הסיכון הכלכלי האמיתי שלהן.
