מדינת ישראל - יצרנית הלכה דתית? על בית המשפט כסוכן הלכה פוסט-חילוני (כרך נו)
מאמר זה מקדם את הטענה שמערכת המשפט הישראלית עוסקת זה מכבר לא רק בעיצוב הדוקטרינה המשפטית, אלא גם בפירוש ובגיבוש עקרונות הלכתיים. באמצעות בחינה מחודשת של מספר פסקי דין בולטים בתחום, בהם נדרש בית המשפט לשקול נימוקים הלכתיים מפורשים ולגבש את עמדתו על פיהם, מציע המאמר ניתוח של המשפט הישראלי כמשתתף ביצירתן ובעיצובן של נורמות הלכתיות-משפטיות אשר חורגות משמעותית מדיני המעמד האישי ומאתגרות את הדיכוטומיה המסורתית בין הדין האזרחי לדתי. בניגוד לתפיסות רווחות הרואות בבית המשפט העליון סוכן חילון מובהק, המאמר טוען כי בית המשפט משמש שחקן מרכזי במרחב הפוסט-חילוני המאפיין את החברה הישראלית. בהסתמך על חקר ההלכה המודרני ובהשראת תיאוריות סוציולוגיות עולה כי תהליך שילוב הדת היהודית בפרויקט הפוליטי של הקמת מדינה יהודית יצר מציאות משפטית שבה ההלכה – בשל נטיותיה המשפטיות והציבוריות – הוסיפה להתפתח ולהתמזג בתוך מוסדות המדינה. הצעת המאמר היא שמערכת המשפט הישראלית מייצרת אפוא תוצרים שאינם חילונים באופן בלעדי. במקרים רבים, תוצריה מחזיקים גם בפונקציה ומשמעות הלכתיים וזאת ללא תלות הכרחית בזהות שופטיה. לטענה זו השלכות פוטנציאליות על התפתחות המשפט הישראלי כמו גם ההלכה היהודית במדינת ישראל.
