חבות כפולה על נזק אחד: על משולש היחסים - מעוול, ניזוק ומבטח (כרך נד)
כאשר ניזוק נפגע באירוע עוולתי, לעתים קרובות הוא רוכש זכאות הן לפיצוי נזיקי והן לתשלום ממבטח. רשימה זו עוסקת בשאלת היחס הראוי שבין שני מקורות הזכאות. הדין בסוגיה זו מחיל הסדרים שונים בנסיבות שונות: לעתים חל הסדר של תחלוף (סוברוגציה), שתכליתו להבטיח הטבה אחת של הנזק בידי המעוול; ולעתים חל הסדר של זכאות מצטברת, המאפשר הטבה כפולה של הנזק בידי שני החייבים במקביל.
הרשימה מציעה החלה רחבה של הסדר התחלוף, ונטישה של הסדר הזכאות המצטברת. תוצאה זו מצריכה שינוי בהיבטים שונים של ההלכה הפסוקה. הרשימה מצביעה על היבטים אלה, ומציעה בסיס תיאורטי ודוקטרינרי לאימוצם של השינויים הנדרשים. בתוך כך היא דנה במקרה האקטואלי שבו השאלה התעוררה לאחרונה, הוא המקרה של יונה נ' כלל.
טיבו של ההסדר הרצוי נגזר משתי מערכות שיקולים נפרדות – האחת קשורה בתכליתו של הדין הנזיקי, ואילו האחרת קשורה בתכלית ההסדר הביטוחי. בזירה הנזיקית, שני ההסדרים מטילים חבות רצויה על המעוול, ובמובן זה עשויים להתקבל כהסדרים אפשריים. ואולם בזירה הביטוחית, עדיפותו של הסדר התחלוף היא מובהקת. התחלוף מבטיח כי ההסדר הביטוחי יחול רק על סיכונים שיש בצידם אינטרס ביטוחי. בהסדרי ביטוח חוזיים הוא נדרש כדי לאפשר מיצוי של הערך הגלום בעסקת הביטוח; ובהסדרי ביטוח ציבוריים, הוא נדרש כדי למנוע הקצאה שרירותית ומפלה של כספי ציבור.