התיישנות בנזיקין — הצעה לשינוי החוק

הסדר ההתיישנות בנזיקין מורכב כיום בעיקר משילובן של שתי מערכות־דין . המערכת האחת, הייחודית להתיישנות בנזיקין, מצויה בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). המערכת האחרת מורכבת מן ההסדרים הכלליים של ההתיישנות המצויים בחוק ההתיישנות, תשי״ח –1958 (להלן: חוק ההתיישנות). על שילוב זה אפשר שתחול מערכת־דינים הוספת, ספיציפית, כמו, למשל, הוראת סעיף 6 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש״מ–1980 (להלן: חוק האחריות למוצרים). לצורך בריפורמה של ההסדר הקיים שתי סיבות עיקריות. הסיבה האחת היא האופן שבו משתלבות מערכות־הדינים הנפרדות לכלל הסדר כולל. כפי שנראה בהמשך, שורר עד היום ערפל סמיך סביב שאלות בסיסיות באשר ליחס הקיים בין מערכות־הדין השונות. הסיבה האחרת היא תוכנם של הסדרי ההתיישנות הקיימים. "מאז הוחק חוק ההתיישנות, לא נערכה בדיני ההתיישנות רפורמה משמעותית, חוק ההתיישנות מבוסס בעיקרו על פילוסופיה של מועדים קבועים ונוקשים. גישה זו אינה מחויבת המציאות״. הריפורמה שנעשתה לא מכבר בהסדרי ההתיישנות בנזיקין של חוק ההתיישנות האנגלי תעיד על חיוניות הנושא ועל הצורך בעדכונו של הדין. מטרת רשימה זו היא לבחון, אחת לאחת, את הסוגיות המרכזיות של הסדר ההתיישנות הנוכחי בנזיקין, לעמוד על תכניו של הדין הקיים בכל סוגיא, להשוות תכנים אלה לתכניו של הדין הרצוי, ולהציע שינויים, בדרך של חקיקה, על בסיס ההשוואה הנ״ל. במלאכה זו נסתייע בשתי שיטות־משפט זרות: המשפט האנגלי ומשפט ארצות־הברית. דרך הבדיקה לא תהא אחידה, אלא תתאים את עצמה לאופי המיוחד של הסוגיא נדונה. לעתים נפתח בדין הרצוי ולעתים נקדים את המצוי לרצוי. גם שילובו של המשפט הזר לא ייעשה באותו האופן בכל הסוגיות: בחלק מן הסוגיות יידון זה כמכלול אחד ובחלק אחר ישולב אל תוך הדיון במשפט המקומי — הכול בהתאם לחשיבות המשפט הזר לדין המצוי או לזה הרצוי.