הפרדה מגדרית במרחב הציבורי: מיפוי תיאורי ומודל נורמטיבי ראשוני (כרך נב)

הפרדה מגדרית במרחב הציבורי שנויה במחלוקת אמפירית ונורמטיבית עמוקה: מצדדיה טוענים כי ההפרדה רצונית, בדרך כלל שוויונית, ומצומצמת לגדרי החברה החרדית, ולפיכך אין הצדקה נורמטיבית להגבילה. מתנגדי ההפרדה מתנגדים הן לתיאור האמפירי, הן למסקנות הנורמטיביות. לטענתם ההפרדה אינה רצונית וככלל גם אינה שוויונית, וכי היא מתפשטת מעבר למרחבים חרדיים ומוחלת גם על הציבור הכללי.  על אף חשיבות הויכוח, אין כיום בנמצא תיאור מקיף של התופעה או מודל נורמטיבי ברור המאפשר להכריע בצורה עקבית בשאלות המורכבות שהיא מעלה.

על רקע חסך כפול זה, המאמר מציע מיפוי תיאורי ומודל נורמטיבי ראשוני לניתוח תביעות להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. המיפוי התיאורי מבוסס על מאגר נתונים מקורי המקיף 446 מקרים ייחודיים של הפרדה שתועדו בתקשורת ובפסיקה לאורך 20 שנה (2001-2020). הממצאים מעידים כי ההפרדה המגדרית מיושמת בקשת רחבה של משאבים ושירותים ציבוריים, אינה מתוחמת לציבור החרדי-דתי, ובמקרים רבים אינה שוויונית ואינה רצונית. לצד זאת, להפרדה יש גם מופעים פרטיים, שוויוניים ורצוניים שאין להזניחם בתיאור התופעה.

על בסיס המיפוי התיאורי, המאמר מפתח מודל נורמטיבי ראשוני לניתוח תביעות להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. המודל מנתח את הסוגיה באמצעות שלושה צירים עיקריים: (א) ציבוריות ההפרדה; (ב) שוויוניות ההפרדה; (ג) רצוניות ההפרדה. מערכת צירים תלת-מימדית זו מסייעת, בשלב ראשון, להפריד בין מקרים קלים וקשים של הפרדה מגדרית, ובשלב השני, להגדיר את הפערים שיש להשלים על מנת להכריע במקרים הקשים. לטענתי, המקרים הקלים – בהם ההפרדה המגדרית בבירור מותרת או בבירור אסורה – מצויים בהתלכדויות קצות הצירים. כך, כאשר ההפרדה היא בבירור ציבורית, מפלה וכפויה, יש לאוסרה; וכאשר היא בבירור פרטית, שוויונית ורצונית, ניתן להתירה. המקרים הקשים להכרעה הם אלה הקרובים לראשית הצירים, למשל כאשר ההפרדה אינה כופה בבירור ואינה חופשית בבירור. אראה כי חלק ניכר מהקושי להכריע במקרים הקשים הינו אמפירי וכי מודל נורמטיבי שלם של הסוגיה יהיה בר-גיבוש רק לאחר גיבוש תמונה אמפירית מלאה יותר על מאפייני והשלכות ההפרדה המגדרית. לעת עתה, המודל הראשוני מספק מתווה תמציתי ומבוסס אמפירית, המאפשר להכריע בצורה אחידה ועקבית במגוון גדול של צורות שונות של הפרדה מגדרית.