"ידיד בית המשפט" במשפט הפלילי – האיזון הראוי בין זכויות נפגעי עבירה לבין זכויות מעורבים בפלילים

הפרקטיקה של הצטרפות להליכים מתנהלים כ"ידידי בית המשפט" (להלן: "ידידים") אומצה בישראל במסגרת בקשה למשפט חוזר (עניין קוזלי). עד היום הגישו גופים שונים מאות בקשות הצטרפות כ"ידידים" כמעט לכל הערכאות בישראל. בכל הקשור למשפט הפלילי הוגשו עשרות בקשות הצטרפות כ"ידידים" – מרביתן תואמות עמדות של מעורבים בפלילים, וחלקן מנוגדות לעמדת מעורבים בפלילים, בעיקר מצידם של ארגונים המייצגים נפגעי עבירה. ניתוח הפסיקה שניתנה בנושא זה בישראל מלמד על א-סימטרייה בין נטיית בתי המשפט לצרף "ידידים" בשם מעורבים בפלילים לבין נטייתם לצרף "ידידים" בשם נפגעי עבירה. ככלל, בתי המשפט נוטים לצרף "ידידים" בשמם של מעורבים בפלילים ביד רחבה יחסית, ואילו כשמדובר בארגונים אשר מבקשים להציג אינטרסים של נפגעי עבירה ניכרת רטוריקה שיפוטית אשר מסתייגת מצירופם כ"ידידים". עם זאת דומה כי רטוריקה זו הולכת ומתרככת בשנים האחרונות.

על רקע המדיניות השיפוטית הנוהגת דן המאמר בשאלה אם הריכוך המסתמן בפסיקה מוצדק, ואם ראוי לאפשר צירוף של ארגוני נפגעי עבירה כ"ידידים" להליכים פליליים חרף החשש מפני פגיעה בזכויות נאשמים. אטען כי התשובה לכך היא חיובית. המאמר מציג שלוש הצדקות אשר תומכות בכך: ראשית, בהליך הפלילי מתקבלות החלטות הנוגעות לנפגעי העבירה במישרין, ולפיכך אי-שמיעת האינטרסים שלהם במלואם, באמצעות גופים המייצגים אותם, פוגעת בכבודם ורואה בהם אמצעי אינסטרומנטלי בלבד לביצועו של ההליך הפלילי. הצגת האינטרסים של קבוצות אלה באמצעות מנגנון הייצוג של ה"ידיד" יכולה לסייע בריפוי פגם זה. שנית, לעיתים קיימת אי-הלימה בין האינטרסים של נפגעי העבירה לבין האינטרסים של הגופים המדינתיים האמונים על ייצוגם. פגם זה, המביא לאי-ביטוים באופן עצמאי, עשוי להירפא בין השאר באמצעות צירוף של ארגוני נפגעי עבירה כ"ידידים". שלישית, מבחינת בתי המשפט האזנה לעמדתם של ארגוני נפגעי העבירה כ"ידידים", גם מבלי להיעתר לה בהכרח, עשויה להביא להכרעה המשפטית השלמה ביותר המבוססת על מידע רב יותר, ואף לחזק את הלגיטימציה המוסדית של בתי המשפט בהליכים פליליים.