עד כמה נורמטיבי מעמדם הנורמטיבי? על כללי חשבונאות מקובלים והמשפט הישראלי

למרות תפקידם המהותי בסדר החברתי ולמרות אימוץ תוצריהם בקשת רחבה של הסדרים משפטיים ושאינם-משפטיים, הכתיבה המשפטית הישראלית טרם דנה ביחס המשפט הישראלי לכללי החשבונאות, במידת ריצוי של ההסדר הקיים או באפשרות לשפרו. בשל חיובם של תאגידים לערוך דוחות לפי כללי חשבונאות מקובלים, התבססותם של משטרים משפטיים על פרמטרים פיננסיים מדוחות כספיים והתייחסות הפסיקה לכללים כנורמות אידיאליות מחייבות, מאמר זה טוען כי החשבונאות כיישומה בכללי חשבונאות מקובלים נהנית ממעמד נורמטיבי במערכת המשפט הישראלית. דא עקא, החשבונאות אינה דומה למתמטיקה או לפיזיקה. החשבונאות כיישומה בכללים המקובלים קיימת כדי לשרת מטרות יישומיות מוגדרות, ובשל כך מתקיימת בחשבונאות העדפה קונסטרוקטיבית של אינטרסים מסוימים על פני אחרים. לשון אחר, קיים בחשבונאות ממד לא-ניטרלי ופוליטי. לאור פער מטריד בין, מחד, מעמדו הנורמטיבי של הביטוי החשבונאי, ומאידך, האנומליה האסדרתית של הכללים החשבונאיים, מאמר זה קורא לשחוק את מעמדה המחייב של החשבונאות כיישומה בכללי חשבונאות מקובלים. לשחיקה זו משמעויות מרחיקות לכת; בהן, הפיכת הביטוי החשבונאי למקור אינדיקטורי בלבד, כזה אשר אינו קובע מניה וביה הסדרים חלוקתיים; נסיגה מהלכת "קבוצת השומרים", אשר הכפיפה את דיני המס לקביעות החשבונאות; ומתן אפשרות לחברות ליישם בדוחות הכספיים כללים השונים מכללי חשבונאות מקובלים, לרבות יצירת משטר אשר יאפשר לחברות פטור מהחובה להכין דוחות כספיים שנתיים.