חשיפה מקוונת וחשיפה משפטית: על פרטיות ופומביות של פסקי דין ברשת
בשנים האחרונות חל שינוי בדרכי ההפצה של פסקי דין, ובמקום הפצה למנויים בלבד של כרכים מודפסים ובהם פסיקה נבחרת, מונגשים לכול כמעט כל פסקי הדין וההחלטות, בצורה דיגיטלית באינטרנט. השינוי הזה הביא עימו ברכה בהיבט של עקרון הפומביות: עבודתה של מערכת בתי המשפט ופסיקותיה נגישות יותר מאי פעם, אולם בה בעת, הביא עימו השינוי גם חשיפה מקוונת מוגברת של בעלי דין ופרטיהם האישיים. השינוי הטכנולוגי-עסקי-חברתי הזה מעורר שאלה ערכית: האם יש להעדיף את הפומביות על פני הפרטיות? מאמר זה בוחן את תכלית הזכות לפרטיות ואת תכלית עקרון הפומביות, תוך בדיקה אם וכיצד פרסום שמות בפסיקה משפיע על ערכים אלה. המאמר מציע ביקורת על ההמשגה החוקתית המקובלת במשפט הישראלי – של "איזונים". שפת האיזונים, שמעמתת בין הזכות לפרטיות לעקרון הפומביות, רזה מכדי להכיל את המורכבות של התכליות שביסוד הזכות והעיקרון. זאת ועוד, ההמשגה של הסוגיה במושגים של שפת האיזונים מהירה מדי. בירור התכליות מעלה שתחום החיכוך בין הפרטיות לפומביות קטן במידת מה ממה שנחזה במבט ראשון. ביקורת נוספת על שפת האיזונים היא שהיא צרה מכדי להכיל שחקנים נוספים שמעורבים בסוגיה. במקום זה, המאמר מציע להמשיג את ההליך המשפטי כהליך מידעי. ההמשגה מסבה את תשומת ליבנו לשחקנים הנוספים בזירה, ובהם עורכי דין, שופטים, הנהלת בתי המשפט, חברות מסחריות שונות, מנועי חיפוש וספקי שירות אחרים. ההמשגה הזו מאפשרת לנו גם לאתר פתרונות משפטיים נוספים, כמו גם פתרונות טכנולוגיים וארגוניים: למשל, חובתם של עורכי דין ליידע את לקוחותיהם בדבר החשיפה המקוונת ומשמעותה המשפטית, שימוש בטופס פרטיות/פומביות בבית המשפט שמוצע במאמר, שינוי דרך ההפצה של פסקי דין ועוד.
