לא על הבוררות לבדה ולא על הגישור לבדו הצעה לאימוצו של הגישבור כמענה המתגבר על חולשותיו של מוסד הבוררות בישראל

"תנו לי נקודת משען ואניף את העולם" [אריכמדס]

רשימה זו עוסקת בביקורת על תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשס"ט–2008 ובהצעה לתפיסה שונה בדבר טיפול בחולשותיו של מוסד הבוררות בארץ: אלו שקדמו לתיקון (והובילו לחקיקתו) ואלו שנוצרו בעקבותיו.

כמענה המתגבר על חולשותיו של מוסד הבוררות הכושל בארץ ערב התיקון לחוק בחר מחוקק התיקון באימוצם של פתרונות פנים-פרוצדורליים-דיוניים, כדוגמת שני מסלולי הערעור על פסק הבוררות וכדוגמת חובת הנמקת הפסק שעל הבורר. כפתרון משלים לצעד שפתח בו מחוקק תיקון מס' 2 מציעה רשימה זו לאמץ אל חוק הבוררות בארץ, כבררת מחדל (וכל עוד לא התנו עליה הצדדים), את אחד מן המודלים לבוררות המוכרים בעולם: הגישבור (med-arb).

הגישבור, מדרכי ה-Alternative Dispute Resolution) ADR), אותן חלופות ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, מורכב בראשיתו מהליך גישור, אשר מעצם טיבו העלה על נס את האוטונומיה של הצדדים. מתוך שתי התובנות הנדונות במאמר – האחת, כי פגיעה ב"אוטונומיה האישית של הצדדים" הייתה ועודנה הכשל השורשי והמרכזי של מוסד הבוררות בארץ, והשנייה, כי לעתים נדרשת נקודת משען חיצונית כדי להרים מוסד כושל – מציעה רשימה זו את הגישבור כמזור אמתי לחולשותיו של מוסד הבוררות בארץ וכפתרון העולה בקנה אחד עם שתי התובנות שלעיל.