על דרישת ההסכמה המודעת בהפסקות היריון
על פי סעיף 13(א) לחוק זכויות החולה, לצורך מתן טיפול רפואי יש לקבל את הסכמות המודעת של המטופל. ביחס להפסקות הריון קיימת הוראה מיוחדת בסעיף 316 לחוק העונשין, ולפיה אין להפסיק הריק אלא לאחר קבלת הסכמתה המודעת של האשה. החוק מתייחס במפורש לצורך ליידע את האשה ביחס לסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בהפסקת הריון, אבל אין בחוק כל פירוט בעניין זה. כמו כן, אין החוק מתייחם במפורש לצורך ליידע את האשה ביחס למצב העובר בעת הפסקת ההריון, וגם לא ביחס לאפשרויות חלופיות העומדות בפני האשה אם תחליט להמשיך את ההריון. אי־מתן מידע מלא ומפורט לאשה, שולל ממנה את האפשרות לקבל החלטה שקולה כדרישת החוק. על־פי ממצאיהן של שתי וועדות ציבורית שהוקמו במרוצת השנים, ומפרסומים שונים עולה, כי קיימים ליקויים בנושא ההסברה לאשה המבקשת להפסיק את הריונה. מאמר זה מתייחס לליקויים הקיימים, ובודק את חוקתיות הדרישה למסור לאשה את המידע המפורט הנ״ל. בסיכומו של דבר, מועלית הצעה לתיקון חוק העונשין, ברוח החקיקה החדישה בכמה ממדינות ארה׳׳ב - חקיקה אשר קיבלה את אישורו של בית־המשפט העליון שם. תכליתם של התיקונים המוצעים היא להביא לכך, שכל אשה המבקשת להפסיק את הריונה, תקבל את כל המידע הדרוש לה על־מנת לגבש החלטה שקולה, וזאת בלא להתערב כלל בזכותה להחליט בעצמה בעניין.