תקנת השוק במכר מכוניות - האומנם?

 המערער רכש מכונית ב״עיר המכוניות״ ללא בדיקה מוקדמת של רישום המכונית במשרד הרישוי. כשביקש לרשום את ההעברה ברישומי משרד הרישוי התברר לו שהוטל עיקול על המכונית. בהסתמך על העיקול שנרשם ברישומי משרד הרישוי סירב המשרד לרשום את המכונית על שמו. המערער פנה לבית משפט השלום על מנת שייתן צו שיורה למשרד הרישוי לרשום את המכונית על שמו, כשהיא נקייה מכל עיקול קודם. טענתו היתה, שרכש את המכונית בתנאי "תקנת השוק" הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק המכר) לכן, טען, עברה "הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר", כאמור באותו סעיף. המערער נדחה בכל הערכאות, אך ההנמקה שניתנה בכל ערכאה המזה שונה. בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי נדחה הערעור לאחר בחינת מהות התנאי של "תום הלב" הדרוש לצורך הפעלת סעיף 34 הנ"ל, ואילו בבית המשפט העליון נדחה הערעור תוך בחינת מהות ״תקנת השוק״ וסוגיית מרשם המכוניות ודחיית תחולתה של ״תקנת השוק״ על העסקה הנדונה, כשהשופט לנדוי מחדש בשתי סוגיות אלה. ברשימתנו נבקש לבחון את ההלכות שנתחדשו בבית המשפט העליון. תחילה נבדוק האם העסקה שנדונה בפסק הדין אכן חורגת ממסגרת התחולה הפוטנציאלית של תקנת השוק. כמו כן ננסה לנתח את מהותה ואופייה של עסקת המכר הנ״ל על רקע תקנות התעבורה. מאחר שלדעתנו אין מניעה להחיל על העסקה הנדונה את תקנת השוק נפנה לבדיקת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שעסק בשאלה היחידה השנויה במחלוקת שם ביחס למילוי תנאי סעיף 34, שאלת תום הלב. במסגרת ניתוח פסק הדין נציג את המבחנים האפשריים השונים לתום הלב ואת המחלוקת הקיימת בפסיקת לגביהם.