פיצויים בגין נזקי גוף: דיני הנזיקין מול ביטוח סוציאלי

הצמיחה הרוגשת של הטכנולוגיה, התפוצצות האוכלוסין והעיור המהיר בתקופה המודרנית - שבה אנו עדים למהפכה תעשייתית חדשה - הופכים את חיינו יותר ויותר לחיים מסוכנים, כשהסיכון הנשקף לכל אדם להיות קרבן של תאונה או להיפגע בצורת פיזית בדרך אחרת גובר והולך. למעשה, כל אחד מאתנו חשוף לנזקי גוף וכולנו איננו אלא קרבנות בכוח של הפגיעות. במובן זה ניתן לומר, שאנו חיים בעידן של תאונות ושל פגיעות למיניהן, ופגיעות אלה הן חלק בלתי נפרד מן הציוויליזציה המודרנית. לקידמה יש מחיר גבוה ומחריד ודומה שעלינו לשלמו גם בדמנו. חרף כל זאת, החברה התעשייתית הממוכנת חפצה ביתרונות הקידמה הטכנולוגית ואינה מוכנה לוותר עליהם. ההתפתחות המתוארת, שחוללה תמורות דרמטיות בחיינו החברתיים, מעלה את
השאלה אם הכלים והאמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו הולמים וערוכים כדי להתמודד עם המצבים שנוצרו עקב כך. לפי עניות דעתי, התופעות החדשות הללו - כמו כל מציאות סוציאלית חדשה - מצריכות מענה חדש במישור המשפט והן מחייבות אימוץ שינויים מרחיקי לכת בתחום ההסדר התחיקתי בדבר הבטחת פיצויים בגין נזקי גוף למיניהם (לרבות מפגיעות קטלניות). כמובן, המטרה העיקרית צריכה להיות מניעת הפגיעות. אולם, ברגע שהתחוללה פגיעה לא נותר לנו אלא לפצות את הנפגע או את שאריו, להגן על קרבן האירוע המצער ולהושיט לו את כל העזרה הדרושה על מנת להקל את מצבו עד כמה שניתן. המצב העובדתי ששרר בשלהי המאה ה-19 בכל הקשור לפגיעות בעבודה התפשט והוא קיים כיום, לקראת סוף המאה ה־20, לגבי פגיעות מכל הסוגים הכמעט, ובייחוד במה שנוגע לפגיעות מרכב מנועי או ממוצרים שונים אחרים, פגיעות מזיהום הסביבה, פגיעות רפואיות, פגיעות מפשע וכיו״ב. ראוי לבדוק אם הטעמים שהביאו אז להנהגת ביטוח סוציאלי בקשר לפגיעות בעבודה אינם מחייבים כיום החלת אותו הפתרון לגבי הפגיעות מיתר הסוגים. הרשימה שלהלן מוקדשת לחיפוש מענה הולם על השאלה הזאת.