אימת הדיבה: מפת התמריצים להגשת תביעות SLAPP בישראל
בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת הציף גל תביעות חדש את מדינות ארצות הברית. היו אלו תביעות דיבה בסכומי עתק שהוגשו נגד פעילים שהיה להם חלק ב"השתתפות ציבורית" - ארגונים חברתיים, מחאות מקומיות, ועדי עובדים ופעילויות דומות. החוקרים ג'ורג' פרינג ופנלופה קנאן זיהו את התופעה והעניקו לה שם - SLAPP: Strategic Lawsuits Against Public Participation. בעקבות מחקרם של פרינג וקנאן, במשך שנים ארוכות פיתח המשפט האמריקאי כלים שונים, בין היתר חקיקת מגן מיוחדת, להתמודדות עם התופעה ולמיגורה, תוך הבנה כי סדרי הדין האמריקאיים ככל הנראה יוצרים תמריץ לתובעים להשתמש בתביעות דיבה על מנת להשיג את מטרותיהם הזרות והלא רצויות. והנה, בשנים האחרונות אנו עדים לתביעות דומות במאפייניהן המוגשות כאן בישראל. תביעות אלו זכו לשם המקומי "תביעות השתקה". כמה תביעות קיבלו הד תקשורתי מסוים, ואולם רבות מהן מתנהלות "מתחת לרדאר" ומביאות לנזק חברתי-אזרחי לא מבוטל בשל האפקט המצנן שהן יוצרות כלפי השתתפות ציבורית. רשימה זו בוחנת, באופן ראשוני, את התופעה הישראלית המסתמנת. טענתה המרכזית של הרשימה היא כי ההסדרים הדיוניים בישראל, בדומה (אך לא באופן זהה לחלוטין) להסדרים האמריקאיים טרם חקיקת המגן, מתמרצים הגשת "תביעות השתקה", מאפשרים את קיומן, ומותירים את הנתבעים ללא הגנה מספקת למולן. עם זאת ובשל ההבדלים המהותיים בהיקף ההגנה על חופש הביטוי בין ישראל וארצות הברית, בשל אי-הבשלות הדוקטרינה הישראלית ובשל המציאות הפוליטית הקיימת. לפיכך יוצע בשלב זה להשתמש בכלים הדיונים הקיימים, ובעיקרם סילוק התביעות על הסף ושימוש בהוצאות משפט מרתיעות, על מנת לפתח את הדוקטרינה הישראלית ולשנות את מערך התמריצים, כדי שהסיכון שיוטל על התובע בתביעת השתקה ימוקסם והסיכון המוטל על הנתבע - יצומצם. יודגש כי הפתרון הראוי לטווח הארוך הוא אכן מהלך חקיקתי, אולם יש לקוות כי עוד עובר לכך תתפתח בפסיקה דוקטרינת SLAPP "תוצרת הארץ" אשר תספק הגנה ראויה לחופש הביטוי ותאפשר שיח ציבורי מושכל בסוגיות שנויות במחלוקת.