פסיקת הוצאות משפט בהליכים אזרחיים

משטר ההוצאות בישראל מקנה לבית המשפט שיקול דעת מלא בנוגע לפסיקת הוצאות בהליכים אזרחיים. במסגרת שיקול דעת זה יכול משטר ההוצאות לשרת מגוון רחב של תכליות, כהשבה, זכות הגישה לערכאות, הכוונת התנהגות הצדדים וצדק חלוקתי, אגב איזון עדין ודינמי ביניהן.

מטרת המחקר היא לבחון את אופן ההפעלה של שיקול הדעת ולספק תמונה אמפירית מלאה של המגמות המאפיינות את פסיקת ההוצאות בכלל התיקים האזרחיים. במחקר נבחנות שלוש שאלות מחקר: מהו היקף השימוש בפסיקת הוצאות? מהם סכומי פסיקת ההוצאות ושיעורם ביחס לסכומי התביעה והזכייה? מהם הגורמים המשפיעים על פסיקת ההוצאות וסכומן? אפיון מגמות פסיקת ההוצאות מאפשר דיון מושכל בתכליות המקודמות באמצעות משטר ההוצאות הקיים בפועל בישראל.

שיטת המחקר משלבת ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים של מדגם מייצג הכולל 2,000 תיקי בתי משפט מחוזיים והשלום וראיונות עם 23 שופטים המתמחים בתיקים אזרחיים ו-122 עורכי דין המתמחים בליטיגציה אזרחית.

מהממצאים עולה כי בתיקים המתנהלים עד תומם ומסתיימים בהכרעה שיפוטית מנומקת נפסקות הוצאות בשני שלישים מהמקרים (66.4%), כאשר ברוב התיקים ההוצאות מושתות על הצד שהפסיד (לטובת הצד הזוכה), ובסכומים שאינם ראליים. אולם שיעורם של תיקים אלו הוא רק כ-18% מכלל התיקים האזרחיים, ומרביתם נסגרים מסיבות אחרות, למשל בפשרות מסוגים שונים ובמחיקת התיק בעקבות מחדלי התובע או לבקשתו לאחר שהבין כי היא חסרת סיכוי. התכליות שבבסיס משטרי ההוצאות בקרב סך ההליכים האזרחיים, על כלל אפשרויות הסגירה, מעל כי הוצאות נפסקות רק ב-30.5% מהתיקים.

בקרב תיקים המסתיימים בהכרעה שיפוטית מנומקת ניתן להצביע על כמה גורמים המשפיעים על היקף פסיקת ההוצאות ועל שיעורן, ובעיקרם סכומי התביעה, סכומי הזכייה, הפער בין סכומים אלו ומספר מצומצם של אינדיקטורים למורכבות התביעה ולזמן העבודה שהשקיעו עורכי הדין בה. הממצאים בתיקים אלו מצביעים על מימוש מסוים של תכלית ההשבה, ובמעט על מימושה של תכלית הכוונת ההתנהגות כפי שעולה מהשפעת הפער שבין סכומי הזכייה לתביעה. אולם בתיקים המסתיימים אחרת, שהם מרבית התיקים האזרחיים, זיהינו מעט גורמים המשפיעים באופן מובהק על ההחלטה השיפוטית לחייב בהוצאות. בתיקים אלו מצאנו ביטוי מעורפל וסותר לתכלית השונות, ולכן אי אפשר להצביע על קווים המנחים באופן עקבי את שיקול הדעת השיפוטי בפסיקת ההוצאות.

הממצאים מורים כי הגורם העיקרי המשפיע בעקיבות על פסיקת הוצאות בכלל התיקים האזרחיים הוא בקשת הצד הזוכה לשיפוי הוצאותיו. בכך מסתמנת גישה שיפוטית אדוורסרית לפסיקת הוצאות, שלפיה למרות שיקול הדעת הנרחב, לבית המשפט תפקיד פסיבי יחסית בקביעתן, בעיקר כתגובה לבקשות הצדדים. פרקטיקה זו מצמצמת את יכולתו של כלי פסיקת ההוצאות בישראל את מגוון התכליות שהוצגו.