מי רשאי לשמש "רושם נישואין" בישראל?
השאלה המוצגת בנושא מאמר זה יש בה, לכאורה, כדי להפתיע. כידוע, עד היום טרם הונהגו בישראל נישואין אזרחיים כשירות הניתן מטעם המדינה לכל אזרחיה, ללא הבדל דת או עדה. משפט המדינה מפנה בענייני נישואין וגירושין לדין הדתי החל על בעלי הדין, ולפי מושכל ראשון כהני הדת של העדות הדתיות השונות הם המוסמכים לערוך טקסי נישואין בהתאם לדין הדתי ההוא. ואולם עיון מדוקדק יותר בשאלה עשוי ללמדנו כי השאלה מי ומי הוא אותו אדם הרשאי להפעיל את הסמכויות הניתנות על־פי החוק ל״רושם נישואין״ כלל וכלל אינה פשוטה ומובנת מאליה. במושג זה, ״רושם נישואין״, טמון מכלול רחב של תפקידים, וביניהם בדיקת כשירותם של מועמדים לנישואין, עריכת טקס נישואין והוצאת תעודת נישואין. בכל זאת לפנינו נושא שבו החוק הסתפק בקביעת מסגרת כללית ומעורפלת אשר השאירה בידי הרשויות הדתיות ומשרד הדתות בקעה רחבה מדי להתגדר בה. בהעדרן של הוראות סטטוטוריות מפורטות, נוהגים הסדרים מנהליים שחוקיותם טרם נבחנה לכל עומקה בפסיקה. מטעמים מעשיים, נדגים את הבעיה שלפנינו בעיקר מנישואין הנערכים בין יהודים, אם כי הבעיות שאנו מבקשים להציג אינן מוגבלות לעדה דתית זו או אחרת.
