דיני מזונות אישה בין בית הדין השרעי לבית המשפט לענייני משפחה: סיפורה של מהפכה שמרנית במחלצות ליברליות

בשלהי שנת 2001 נפל דבר במערכת המשפט בישראל. תיקון מס' 5 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה סדק את המונופול השיפוטי של בתי הדין השרעיים והנוצריים והקנה לערכאה האזרחית סמכות שיפוט מקבילה בענייני המעמד האישי של מוסלמים ונוצרים בישראל, למעט בענייני נישואין וגירושין. הרפורמה החקיקתית הובילה לשינוי סמכות השיפוט אך לשימור הדין הדתי המהותי החל על ענייני המעמד האישי, ויצרה הכלאה נורמטיבית שמכוחה שופטים אזרחיים מחויבים להחיל לראשונה דין דתי שאינו הדין היהודי. תיקון מס' 5 נועד, בין היתר, להיטיב עם נשים מוסלמיות ולהקנות להן זכות בחירה סטטוטורית בין הטריבונל השיפוטי הדתי, שנתפס כפטריארכלי ושמרני, לבין הטריבונל האזרחי, שנתפס כפרו-נשי וכסוכן מודרני של שוויון מגדרי.

חרף חשיבותו ההיסטורית של תיקון מס' 5 ואף שמלאו עשרים שנה לחקיקתו, עד היום טרם נערך מחקר שיטתי הבוחן את מלאכת ה"אזרוח" של המשפט המוסלמי בבתי המשפט לענייני משפחה או את השפעותיו על מעמדן וזכויותיהן של הנשים שעליהן הוא חל. מאמר זה מבקש להשלים את גוף הידע החסר באמצעות עיון אינטגרטיבי משווה בפסיקת שני הטריבונלים השיפוטיים בחקר דיני מזונות אישה.

מסקנת המחקר היא כי ההישג הסטטוטורי ההיסטורי לא נשא עמו בשורה לנשים מוסלמיות, בוודאי לא בתחום של תביעות מזונות אישה: לעומת בתי הדין השרעיים, המגלים נטיות רפורמיסטיות ונוטים לקדם פרשנויות חדשות, פרו-נשיות ובעלות רגישות-מגדרית, בתי המשפט לענייני משפחה נוטים לפסוק באופנים הפוגעים בנשים מוסלמיות. נטייה זו נובעת משילוב של פרשנות פטריארכלית ושמרנית המגלמת גישה סטטית, אוריינטליסטית ואנדרוצנטרית למשפט המוסלמי מצד אחד, וגישה ליברלית-שוויונית המתעלמת מתנאי החיים של נשים מוסלמיות בישראל מצד אחר. ההשוואה השיטתית המוצעת בין הערכאה הדתית לאזרחית מאפשרת לקעקע את ההבנות האירופוצנטריות הבינאריות המקובלות בספרות המחקרית ומספקת שיעור מאלף ומפכח באשר למנגנונים הסמויים מן העין שמכוחם פועל המשפט לשעתוק ולחיזוק הסדר הפטריארכלי, כמו גם להדרתן ולהפלייתן של נשים המשתייכות למיעוטים דתיים ואתנו-לאומיים.