הקניין הרוחני וזכויות האישיות

משפטים: כרך י
גד טדסקי

הקניין הרוחני, על צורותיו השונות, מזכה את בעליו בניצול כלכלי בנוגע לנכס בלתי מוחשי מסוים, כלומר הישות האידיאית שהיתה פרי תפוקתם. מלבד זאת, כשמדובר בצורות מסוימות של הקניין הרוחני, מכירים  - בגבולות שונים לפי שיטות המשפט השונות - בזכויות אישיות של בעל היצירה. במונח צרפתי, השגור גם בפי משפטנים לא צרפתיים, נקראות זכויות אלה droit moral. לראשונה, כאשר טרם הכיר המשפט בזכויות הנדונות, התכוונו אולי בביטוי זה לזכויות שאין יסודן בחוק אלא במוסר (דהיינו, לאמיתו של דבר, בצדק הטבעי). אך, לאחר ששיטות משפט רבות הודו בהן, נתקיים בשיטות אלה הביטוי במשמעות אחרת: זכות לא רכושית - לעומת זכות הניצול הכלכלי. לפי משמעותו זו היינו צריכים לתרגם droit moral לאו דווקא ״זכות מוסרית״ אלא ״זכות רוחנית״. ואולם, כדי למנוע אתה הבלבול העלול להיגרם אם נאמר שבנכסי הקניין הרוחני קיימות זכות רכושית וזכויות רוחניות, עדיף בעינינו לדבר על זכויות בלתי רכושיות או אישיות.

הבעיה באיזו מידה יש להכיר בזכויות האלה מחכה אצלנו לדבר המחוקק, שעליו גם להתאים את משפטנו לדרישות האמנה הבינלאומית. כשמכירים בהן מתעוררת השאלה, השנויה במחלוקת בהרבה ארצות, של מהות הזכויות הנדונות וקביעת השתייכותן לתחום הקניין הרוחני או לתחום זכויות האישיות.

בשל סיבות היסטוריות, פוליטיות וחברתיות, התפתח הקניין הרוחני, בתור זכות פרטית, רק בעת החדשה; ועניין הזכויות האישיות של היוצרים לא עמד לדיון בשלבים המוקדמים של התפתחות זו. מצד אחר, גם זכויות האישיות בכללן לא היו עד כה בין נושאי המשפט הפרטי המטופחים ביותר, ובמידה שעסקו בהן המשפטנים והמחוקקים, התמקד עניינם באחדות מהן בלבד ולא בכל אלה הראויות לעיון ולהסדר. ספק אם זכויות היוצרים האישיות שייכות לקניין הרוחני או לזכויות האישיות, וזהו תחום שבו רבו חילוקי הדעות. המחוקק הישראלי טרם נקט עמדה לגבי עיקר הבעיות ולכן כדאי שתוקדש להן תשומת לבם של המשפטנים הישראליים כהכנה לפעולתו. לפיכך יהיה דיוננו בעיקר דיון בדין הרצוי. 

במאמר נעסוק בזכות האבהות הרוחנית, בזכות היצור לאי-סילוף יצירתו ובזכותו להצנעתה ובזכות היוצר כי יצירתו תישמר. בעניין זכויות האישיות נעסוק בזכות התדמית כזכות הראויה להיות מוכרת לטובת כל אדם, ונבחין בין זכויות יוצרים אישיות לבין זכויות האישיות.