ההגנה של "שימוש הוגן״ בזכויות יוצרים
ההגנה על זכויות יוצרים צריכה לאזן בין שתי מערכות של עקרונות נוגדים: קיים מתח בין העיקרון הכללי של חופש המידע והזכות של הציבור בהפצתו לבין ההגבלה על חופש זה כשמדובר ביצירות בעלות זכות יוצרים. כמו-כן קיים מתח בין העיקרון של חופש התחרות לבין הסייגים הכלכליים מעין-מונופוליסטיים של זכות היוצרים. קנה-המידה להערכתו של חוק זכויות יוצרים הוא מידת הצלחתו לאזן בצורה נכונה ובהירה בין הכוחות והמתחים הללו.
יש דרכים שונות שבהן שיטות המשפט מנסות לאזן בין המתחים הללו. זכות היוצרים מוגבלת בזמן, וכן אגד הזכויות שיש ליוצר כולל רק את הזכויות המסויימות שהחוק העניק לו. זאת ועוד: ההגנה של זכות יוצריםם אינה משתרעת על "רעיונות" אלא רק על דרך "הביטוי" שניתן לרעיון ע"י היוצר. הרעיון עצמו, נשגב ככל אשר יהיה - הוא נחלת הכלל. דרך נוספת לאיזון האינטרסים של היוצר והציבור היא קביעת חריגים בחוק. כוונתנו היא לאותם סעיפים רבים הקובעים שמעשה מסויים לא יהווה הפרת זכויות יוצרים.
תכליתם של דיני זכויות היוצרים היא לאזן בין רצונו של היוצר לשלוט ביצירתו לבין עניינה של החברה לאפשר שימוש חופשי ורחב בפרי רוחם של יוצרים, מבלי לפגוע בהמרצתם ליצור. בשיטתנו, "השימוש ההוגן" משמש מכשיר מרכזי להשגת תכלית זו, במקרים בהם יישום דווקני של הדינים היה מוביל להחטאתה. במאמר זה נציע בחינה מחודשת של הדוקטרינות השונות בדין הנוגעות לשימוש ההוגן, ונתאר את האתגר שמציבות ההתפתחויות הטכנולוגיות וההתפתחויות בדין בפני המשפט.
