מירוץ הסמכויות "חי ובועט": מ"נצחון בנקודות" של מערכת השיפוט האזרחית בענייני משפחה להתעצמות מחודשת של מערכת בתי הדין הרבניים

לפחות להלכה היה אפשר לחשוב כי עוקצו של "מירוץ הסמכויות" ניטל ממנו, וכי סמכותם האפקטיבית של בתי הדין הרבניים הלכה והצטמצמה. סוגיות רבות הוצאו דה פקטו מסמכות בית הדין הדתי, או שהתאפשר לבעלת דין נחושה ובעלת משאבים להתחמק מסמכותו של בית הדין בתביעות הנלוות לתביעת הגירושים או להכפיף את הכרעתו בהם לפיקוח אפקטיבי של בג"ץ. גם הפער בין תוכני הדין צומצו במידת מה, אם כי מעולם לא נסגר. בתי הדין חויבו לפעול על פי חקיקה אזרחית מהותית ודיונית. בנוסף הכפיף בית המשפט העליון את בתי הדין הרבניים לדין כפי שעוצב בפסיקה וחייבם להכיר, הן במישור הפרוצדורלי והן במישור המהותי, בעקרונות ובזכויות יסוד שפותחו על ידיו. אולם מה שנראה כמו "ניצחון בנקודות" של המערכת האזרחית על הדתית  או נכון יותר של המתדיינת המבקשנת להגיע למערכת האזרחית, או להתדיין על פי דיניה, על בן זוגה המתדפק על דלתות בית הדין הרבני, השתנה בשנים האחרונות. בסדרת פסקי דין של בית המשפט העליון מהעשור האחרון זוכה בית הדין לרוח גבית, מבסס מחדש את סמכותו וכוחו, ומירוץ הסמכויות מוזנק מחדש. בית המשפט הגבוה לצדק ממעט לקבל עתירות המוגשות נגד בית הדין, ובאלה שבהן הוא בוחר לדון לגופן הוא מאשר לעתים מזומנות את קביעותיו של בית הדין, ולמעלה מכך – אף מפתח הלכות הפוגעות למעשה בעצמאותו של בית המשפט לענייני משפחה. פסקי דין אלה, שבהן אדון בהרחבה במאמר זה ממריצים את מירוץ הסמכויות ומחריפים את המאבק בין בעלי דין, בהרחיבם את מגוון הכלים המצוי בידם לניהולו. בנוסף מעצימים פסקי דין אלה את כוחו של בית הדין, כוח שלטעמי אוצר השלכות בעייתיות, אף בלא קשר למירוץ הסמכויות בחלקו הראשון של המאמר אעמוד על תופעת מירוץ הסמכויות, על שורשיה ועל מאפייניה. לצורך בירור התופעה והשינויים שעברה עם השנים נדרש לעמוד על המבנה של חלוקת סמכויות השיפוט באופן כללי תוך התמקדות בחלוקת הסמכויות והדין כפי שהן רלוונטיים לשאלה המצויה במרכזו של המאמר. בחלק זה אציג את אפיונו של המירוץ עד לפני שני עשורים כמאבק קוצף שהשפעתו על ניהול הסכסוך המשפחתי הייתה מכרעת וגורלית. בחלקו השני של המאמר אבסס את הטענה כי החל מאמצע שנות השמונים, ובפרט מאז החצי השני של שנות התשעים, הפך מירוץ הסמכויות למאבק בחזית מוגבלת שהתמריץ לקיימו קטן מהותית. אעמוד על המהלכים בפסיקה שהובילו לתוצאה האמורה, אציג את השינוי שהביאה הקמת בית המשפט לענייני משפחה ואת מה שנראה לשעה קלה כמו עדיפותה של המערכת האזרחית ודיניה. בחלקו השלישי והמרכזי של המאמר אציג את מה שאני מזהה כשינוי מגמה מן השנים האחרונות, הן בחיזוק עקיף של מערך השיפוט הרבני, העלול להעצים את פוטנציאל הפגיעה בזכויות מתדיינים – ובעיקר מתדיינות, בישראל– והן בהגברת התמריצים למירוץ הסמכויות בין הערכאות, שהשלכותיו על כלל המתדיינים ועל מערכת המשפט מרחיקות לכת.