לענין פיצויים על נזקי גוף לא ממוניים

הקשיים בסוגית הפיצוי על נזקי גוף לא ממוניים נובעים בעקר מן העובדה שהעקרון המקובל בדיני הפיצויים – השבת המצב לקדמותו (Restitutio in integrum) – אינו נתן להפעלה, לפחות במובנו הקונבנציונאלי. לפנינו נזקים שמעצם טיבם אינם נתנים לכל תקון פיסי גם אם אין כל תקרה להוצאות הכספיות. השאלה העולה בעקבות מצב זה היא: האם יש בכלל מקום לפיצוי כספי?

מקובל להשיב על שאלה זו בחיוב. מהו הבסיס העיוני לתשובה זו – כאן יש מספר דעות, אך בתמיכה בולטת של רוב המחברים זכתה הדעה הסוברת כי כבסיס לפיצוי במקרים אלה נשאר עדיין העקרון של השבת המצב לקדמותו, אם כי במובן אחר מן הרגיל. ההנחה היא כי כסף מסוגל להעניק לנזוק הנאה שעשויה לקזז במדת האפשר את סבלו כתוצאה מנזקיו הגופניים.

 משמחליטים שיש מקום לפיצוי בהתבסס על עקרון השבת המצב לקדמותו, מתעוררות בעיות הבצוע, דהיינו הבעיות הכרוכות במציאת התשובה לשאלה: כיצד נפצה? נוח לחלק את הטפול בשאלה זו לשני שלבים:

(א) השלב ה״מהותי״ של איתור היקף הנזק. בשלב זה בודקים מהו הנזק העומד לפנינו לפיצוי, והראוי שנפצה עבורו.

(ב) השלב ה״כמותי״ של הערכת שוויו הכספי של הנזק שאותר לעיל, או במילים אחרות, כמה שווה במונחים של כסף אותו היקף הנזק שאותר כראוי לפיצוי.

אנו נתרכז כאן בבעיות הכרוכות בפתרון שלב (א). גישות נוגדות באות לידי התנגשות בענין זה, כשהפסיקה האנגלית, ובעקבותיה גם הישראלית, מנסות לישב ביניהן ללא הצלחה יתירה. נציג כאן את הגישות השונות, נצביע על זו העדיפה לדעתנו, ודרך נתוח הפסק שלפנינו לאור המצב בפסיקה האנגלית והמקומית, ננסה לראות מה מקומה של האחרונה. ננסה גם להראות כיצד נתן להגיע בארץ לפתרון הבעיה.