שיתוף לשון הרע ברשתות חברתיות בעקבות ע"א 1239/19 שאול נ' נידיילי תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 8.1.20)

גיליונות: גיליון טו
מיכל לביא

פלוני גילה יום אחד כי שמו הוכפש בפוסט שפורסם ברשת חברתית. פלוני טוען כי התוכן שקרי, אולם אינו יודע מי האחראי הישיר לביטוי. ההתבטאויות אינן כוללות את שמו האמיתי של המפרסם אלא מסתפקות בכינוי. פרטים רבים שיתפו את הפוסט לפרופילים האישיים שלהם ברשת החברתית והגבירו את תפוצתו ואת היקף הנזק לשמו הטוב של פלוני. בצר לו תבע פלוני את משתפי הפוסט המשמיץ. האם ראוי להטיל אחריות ללשון הרע על משתפי הפוסט אף שלא חיברו אותו ולא הוסיפו לו דבר?

בית המשפט העליון בעניין שאול נ' נידיילי תקשורת בע"מ השיב לאחרונה לשאלה זו בחיוב. פסק הדין החיל את דיני לשון הרע הכלליים החלים על חזרה על מה שנאמר והתאים את דיני לשון הרע למציאות הדיגיטלית באמצעים פרשניים. רשימה זו מבקשת להאיר כמה נקודות בעקבות פסק הדין. הרשימה תעמוד על השיקולים לאחריות המשתף ותטען כי קביעה גורפת של פטור או אחריות לשיתוף אינה ראויה ויש להתבונן על השפעות השיתוף על ההקשר של זרימות מידע בבחינת אחריות המשתף. בהמשך תציע הרשימה כי ראוי לאמץ את מודל האחריות השיורית שלפיו ככלל תביעת המשתף תתאפשר רק לאחר שייכשל הניסיון לאתר את המפרסם, והיא לא תתאפשר אם אפשר לאתרו ולתבוע אותו. מנגנון זה יאפשר לאזן כראוי בין השיקולים לאחריות. הרשימה אף תציע יוצאים מן הכלל למודל האחריות השיורית במסגרת חריגים אלו, תביעת המשתף תתאפשר גם כאשר אפשר לאתר את המפרסם, ויהיה אפשר לתבוע את המשתף עם המפרסם בו-זמנית. בהמשך תעמוד הרשימה על יתרונות המודל המוצע לעומת תוצאת פסק הדין. לאחר מכן תתייחס הרשימה להחלת הגנות והקלות דיני לשון הרע על שיתוף תכנים משמיצים. הרשימה אף תציע הצעה לצמצום חשיפת המשתפים לאחריות. לבסוף תחתום הרשימה בחשיבות פיתוחם של דיני לשון הרע כדי שיאפשרו הכרעה הוגנת ויעילה בסוגיות חדשות של חזרה על מה שנאמר שמתעוררות ומתפתחות בעידן של הפצת תוכן אלגוריתמית.