#Me too מפיח בפמיניזם הישראלי ובמאבק בהטרדה מינית רוח גבית אבל גם רוח צידית
מיזם #MeToo השיג הישג גדול בקריאת תיגר על הגדרתה של פגיעה מינית כמבישה. זהו צעד חשוב לקראת פירוק הסדר הפטריארכלי הדכאני. עם זאת מאמר זה מראה כיצד בלהט הקרב ובתשוקת הניצחון חלק מן המשתתפות בשיח הפמיניסטי בתקשורת הווירטואלית הלך צעד אחד רחוק מדי, ובמקום להשתחרר מדפוסי הדרת-הכבוד (honor) המאפיינים את המבנה החברתי הפטריארכלי, אימץ תמונת מראה של דפוסים אלה. בעולם הדרת-הכבוד ההפוך, קורבנוּת מינית (במיוחד נשית) היא משאב חברתי המזכה בהדרת-כבוד ובמעמד גבוה, ועימם באמינות מוחלטת. מנגד, "הגמוניוּת", המזוהה עם גבריוּת, היא בושה, שמשמעה גם היעדר אמינות והיעדר זכויות לחזקת חפות, להליך הוגן, לעקרון המידתיות ולהשארת העבר מאחור. המאמר טוען שכשם שהסדר החברתי הפטריארכלי המושתת על הדרת-הכבוד הוא פוגעני – סדר חברתי פמיניסטי המושתת על הדרת-כבוד יהיה פוגעני גם הוא. ההבדל הוא רק בזה שסדר חברתי כזה ידכא וישתיק גברים הנחשבים הגמוניים, במקום נשים. מאמר זה טוען שלא זו מטרת הפמיניזם.
הדרך – כולל זו הפמיניסטית – למגר את הדרת-הכבוד הפטריארכלית ואת השעבוד וההפליה שהיא מכילה, היא להשתחרר מדפוסי הדרת-הכבוד ולהחליפם במחויבות לכבוד הסגולי (human dignity) ולכבוד המחיה ((respect. משמעותו של צעד כזה היא לשחרר את שני הצדדים ממערכת הדרת-הכבוד והבושה. משמעותו היא לבחון בכל מקרה, במקצועיות ובאחריות, כיצד ועד כמה נפגעו הכבוד הסגולי וכבוד המחיה של מי שמתלוננת על פגיעה, וכיצד ראוי להגביל את כבוד מחייתו של מי שהוכח שגרם לפגיעה זו. גישה זו אינה משפטנית אלא ערכית. ראוי שתבוא לידי ביטוי לא רק בבתי המשפט ובבתי הדין אלא בכל שיח ציבורי ופרטי. היא שואפת להנחיל את ערכי כבוד אדם וחוה לציבור כולו וגם להשתית עליהם את מערכת המשפט.
גישה זו מגולמת בפמיניזם כבוד אדם וחוה. פמיניזם זה, שהחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית מגלם ומבטא, משלב את הפמיניזם הרדיקלי עם השקפת עולם המקדשת את כבוד אדם וחוה על מכלול הזכויות הנגזרות של כל מתלוננ/ת וכל נילונ/ה. פמיניזם זה ממיר את הדרת-הכבוד הפטריארכלית במחויבות לכבוד הסגולי ולכבוד המחיה ולכל זכויות האדם הנגזרות מהם. מחויבות זו לזכויות האדם צריכה להנחות טיפול בכל תלונה על הטרדה מינית.
בסוף העשור השני של המאה העשרים ואחת יש בין המשתתפות בשיח הפמיניסטי בתקשורת הווירטואלית המזדהה בשם #MeToo מי שמוותרות על המחויבות לכבוד אדם וחוה. יתרה מזאת, למען היעילות והניצחון הן מאמצות את הגיונה של תרבות הדרת-כבוד (בעיקר בשימוש בביוש ובהעדפה גורפת של קבוצת הנשים על פני קבוצת הגברים), ולכן מחזקות ומנציחות אותה. מגמה זו היא רוח צידית, אשר מסיטה את הפמיניזם הישראלי מדרכו. מאמר זה מציג טענות אלה בפירוט, תוך כדי הדגמתן בעזרת מובאות מטקסטים ישראלים המשקפים את רוח מיזם #MeToo.
