אפליה בהסדרי החיסכון הפנסיוני ופתרונה המוצע

מסיבות שונות המפורטות במאמר, מתערבת הממשלה בשוק החיסכון הפנסיוני. התערבות זו מוצאת ביטויה בסבסוד שניתן באמצעות הטבות מס, הבטחת תשואה וערבות. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, קבע כי יש להבחין בין דמת הסבסוד הניתנת לקרנות פנסיה לבין זו הניתנת לקופות ביטוח ולקופות גמל בנקאיות ומפעליות, מן הטעם שקרנות הפנסיה מספקות את סוג החיסכון לגיל פרישה הראוי ביותר בעיני הממשלה. במאמר זה אנתח ואמחיש את ההבדל הקיים בין הסבסוד הניתן לזכאים לפנסיה תקציבית ולעמיתים בקרנות הפנסיה הצוברת הוותיקות (הכוללת רק עמיתים שהצטרפו אליהן לפני 1995) (להלן: דור ב) מאידך גיסא. להבחנה זו אין כל הצדקה והיא מהווה אפליה. פרט לשיקולי צדק, תומכים גם שיקולי יעילות בתיקון האפליה בסבסוד. כיום, ייצוגם של עובדי דור בוועדי העובדים הוא עדיין קטן יחסית, אולם עם השנים יעברו אליהם מוקדי הכוח, וסביר להניח כי אלה יעשו שימוש בכוחם כדי להיטיב את מצבם על חשבון עובדי דור א, מתוך תחושה נכונה כי קופחו בהסדר הפנסיוני. מצב זה מועד ליצור מתחים מיותרים בשוק העבודה ולפגוע בפריון. במאמר מוצעת דרך לתיקון האפליה על ידי קביעת הסדר פנסיוני אחיד ושוויוני, שיוחל מכאן ואילך על כל ציבור המבוטחים לגבי שנות העבודה שמיום החלת ההסדר החדש ועד ליום פרישתם מהעבודה. כפי שמוסבר במאמר, סוג זה של תחולה הוא רטרוספקטיבי, והוא עדיף על פני הכלל הפרוספקטיבי שנקטה הממשלה עד כה, בהחילה קיצוצים בסבסודו של החיסכון הפנסיוני רק על מבוטחים חדשים.