דוקטרינת המקור והמיסוי לאחר ״הפסקת המקור״ — פתרון חלקי לבעיה מדומה
במאמר זה ברצוננו לבחון האם נכונה התפיסה המסורתית הרואה זיקה הדוקה בין סוגיית מיסוי ההכנסות לאחר הפסקת המקור לבין דוקטרינת המקור והגורסת כי אין למסות הכנסות שמומשו לאחר מועד הפסקת המקור שממנו הופקו. אנו נבחן את נכונותה של התפיסה האמורה מן הבחינה הקונספטואלית מתוך התמקדות במהותה של דוקטרינת המקור וכן את התוצאות החמורות, ובמיוחד במישור הפוזיטיבי, המתבקשות מקיומה של תפיסה זו. כמו־כן נבחן את ההסדרים הסטטוטוריים שנקבעו לצורך פתרון הקשיים שהתעוררו עקב התפיסה המסורתית האמורה. כפי שנראה בהרחבה בהמשך הדברים, הפתרונות הסטטוטוריים המושתתים על התפיסה המסורתית הם חלקיים ביותר ויוצרים קשיים חדשים. לאחר בחינה זו — תוך הצגת הקשיים הטמונים בתפיסה המסורתית — ברצוננו להציע תפיסה חדשה המנוגדת לתפיסה המסורתית ואשר יש בה מזור לתחלואיה השונים והמיושנים של התפיסה המסורתית, מה גם שהיא נתמכת בשיקולי מדיניות מס רצויה.
