על השוויון

התכתבות בהיסטוריה של מעמד הנשים חושפת מעמד סוציו־כלכלי נחות בחברות פטריארכליות. המיוחד במעמדן זה לעומת מעמדות אחרים, על פי ניתוח מרקסיסטי, הוא בהיקף משמעותו. מעמדן של נשים היה נחות בחיים הציבוריים, הפוליטיים והכלכליים, בתחום הביתי והפרטי, ובשליטתן על יכולת הפריון ועל המיניות של עצמן. במאה העשרים חל שינוי בסיסי בחברה ובמשפט. חל מעבר להכרה בנשים כשותפות אוטונומיות במוסדות החברה החוזית – בחיים הציבוריים והמשפחתיים. תפקיד המשפט היה לתת ביטוי לשינויים אלה כשהתחוללו, ולפעמים אף להקדים אותם ולעודדם. בתחומים מסוימים נראה כאילו השוויון הושג ואין עוררין עליו! בתחומים אתרים לא שונה דבר, והנשים עדיין לכודות בעולם פטריארכלי, הממשיך להתקיים על פי הקונצנזוס החברתי. ישראל היתה בין המדינות המובילות בשנים 1964-1948, אך מאז עברה להיות בין המפגרות בקביעת מושג השוויון בין המינים וביישומו. רק בשנים האחרונות נעשו צעדים רציניים לקראת הבטחת עקרון השווין בין המינים – הן בחקיקה והן בפסיקת בית־המשפט העליון, אולם צעדים אלה אינם נוגעים בדיני האישות. מטרת המאמר היא לבחון את שנעשה ואת שלא נעשה בתחום השוויון בין המינים בשיטת המשפט הישראלי.