הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992 (הצעות חוק 2098, מיום 6.1.1992)

ביום א׳ בשבט התשנ״ב, 6.1.1992 אושר בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ״ב-1992. בכך הגיע לידי גמר שלב הגיבוש של ההצעה, שנמשך שנים לא־מועטות. לידתה של ההצעה ב"הצעת חלק כללי לחוק עונשין חדש", שהוכנה על־ידי ועדת־מומחים בראשות נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אגרנט. הצעה זו עובדה, הוכנסו בה כמה שינויים ואף הושלמה על־ידי הפרופסורים ש״ז פלר ומ׳ קרמניצר. החלק המקדמי והחלק הדן בתנאים הכלליים להטלת אחריות פלילית כהצעתם של פלר ושל קרמניצר אומצו, בשינויים קלים, על־ידי משרד־המשפטים, והוגשו כהצעת חוק ממשלתית. ההצעה עשויה לקדם את המשפט הפלילי הישראלי כברת־דרך של ממש. כידוע, חוק העונשין, התשל״ז-1977 הוא לא יותר מאשר נוסח חדש ומשולב של פקודת החוק הפלילי משנת 1936. ככזה הוא מבוסס ברובו על המשפט המקובל האנגלי, שבמסגרתו התפתחו העבירות הפליליות השונות בדרך פסיקתית. במשפט המקובל לא היתה התייחסות שיטתית ומקיפה לתנאים הכלליים להטלת אחריות פלילית. מאחר שהחלק הכללי של פקודת החוק הפלילי שיקף את העקרונות כפי שהתגבשו במשפט המקובל האנגלי דאז, חסרים בו הסדרים בסיסיים הנוגעים לעקרון החוקיות, לדרישת הרצייה, לצורות השונות של היסוד הנפשי ועוד. למרות החסר, התערבותו של המחוקק הישראלי בחלק הכללי של הדין העונשי היתה מאוד דלה והתמצתה בשינוי גיל האחריות הפלילית ובהרחבת תחולתו של חוק העונשין גם לגבי עבירות שבוצעו מחוץ לטריטוריה של המדינה. לאחרונה נתוסף גם התיקון של הגנות הצורך וההגנה הפרטית. גם במקרים שבהם חוק העונשין מסדיר את התנאים הכלליים להטלת אחריות פלילית, ההסדרים משקפים לא־פעם עמדה מיושנת. אמנם, בתי־המשפט אצלנו ניסו להשלים את החסר, אבל זאת כדרך קזואיסטית שאינה תואמת את עקרון החוקיות בפלילים, המחייב שהתנאים לאחריות ולהטלת העונש, כמו הגדרת העבירות השונות, ייקבעו בחוק או מכוחו. אין אפוא ספק, כי המשפט הישראלי היה זקוק מאוד לחלק מקדמי וכללי של חוק עונשין חדש, שיסדיר את המתחייב מעקרון החוקיות (חלק מקדמי) ואת התנאים הכלליים לאחריות הפלילית (חלק כללי) בצורה שיטתית וממצה ותוך התאמה לתפישות החדשות שהתפתחו במרוצת השנים. את כל אלה מנסה לספק לנו ההצעה, וזוהי גם חשיבותה. ברשימה זו אבהיר את משמעותם של הסדרים בהצעה בסוגיות שונות ואת התפישות שביסוד הסדרים אלה, אעמוד על תרומתה של ההצעה לשינוי המצב המשפטי הקיים בסוגיות אלו וכן אצביע על מה שעדיין טעון תיקון ושינוי. דווקא בשל חשיבותה של ההצעה, ומבלי להמעיט מערכה, תקוותי היא שרשימה זו תגרור בעקבותיה דיון העשוי להביא בסופו של דבר לשיפור ההצעה, הן באמצעות צעדים נוספים בדרך לשינוי המצב המשפטי הקיים שאינם מצויים בהצעה הן על־ידי הכנסת שינויים בכמה מההסדרים המוצעים בהצעה. הרשימה עצמה אינה מתיימרת לסקור את כל ההסדרים שבהצעה.