על מותה של ההגנה מפני פגיעה חמורה עקב הפקעה חלקית בעקבות ת"א (חי') 97/89 חברת החשמל לישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"מ תשנ"ד(א) 369 ; ע"א 5735/93 חברת החשמל לישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה (לא פורסם, דינים-עליון כרך מב 921).

הפקעה של חלק ממקרקעין עלולה לגרום לפגיעה חריפה ביתרת החלקה שנותרה בידי הבעלים. זהו למשל המצב כאשר הפקעה חלקית מותירה יתרה שגודלה או צורתה שוללות כל ניצול סביר. בנסיבות אלה, פיצוי כספי אינו סעד מספק. חוק התכנון והבנייה כולל הוראה חשובה שנועדה להגן על הפרט מפני פגיעה כזו: סעיף 190 (א)(1) סיפא אוסר במקרים כאלה את ההפקעה החלקית ומחייב את הרשות לבחור בין כמה אפשרויות: הפקעת החלקה בשלמותה, זניחת ההפקעה לחלוטין או עריכת שינויים בהפקעה החלקית באופן שהשווי של יתרת המגרש לא ייפגע. במהלך השנים הפסיקה צימצמה מאוד את תחום מחייתה של הגנה זו. בפסק הדין בעניין חברת החשמל, שניתן לאחרונה, הגיעה מגמה זו לשיאה. בית המשפט שלל את תחולת ההגנה אף במקרים שהוכרו בעבר כבאים בגדרה, ובכך רוקן הגנה חשובה זו מכל תוכן. המאמר מנתח באופן ביקורתי את הפסיקה, ומציע פרשנות חלופית להגנה על יתרת המגרש, המאזנת בין האינטרסים של בעלי הקניין לבין צורכי התכנון.