דוקטרינת הנזק הראייתי: האם הורם נטל השיכנוע?

עניינה של רשימה זו הוא בניתוח ביקורתי של דוקטרינת הנזק הראייתי. דוקטרינה זו מבקשת לפתור בעיות של אי ודאות בזיהוי הגורם העובדתי לנזק נתון על ידי הפיכת אי הודאות עצמה לנזק בר פיצוי בעוולת הרשלנות. במישור שיקולי המדיניות מראה הניתוח כי דוקטרינת הנזק הראייתי נשענת על בסיס צר יחסית של שיקולי הרתעה וצדק מתקן. בחינה רחבה יותר של שיקולים אלה, ושילובם בשיקולי עלות חברתית ופיזור, מראים כי אימוץ הדוקטרינה עלול להביא להרחבת יתר של האחריות בנזיקין. במורד "המדרון החלקלק", תוך ערעור עקרונות יסוד של אחריות זו המושתת על גרימה להבדיל מיצירת סיכון. כן מצביע הניתוח על מרכיב משמעותי ובעייתי של אחריות חמורה הכרוך בדוקטרינה. בחינה פרטנית של קבוצות המצבים השונות שבהן מוצע להחיל את הדוקטרינה אכן מצביעה על חולשותיה של דוקטרינת הנזק הראייתי בהשוואה להסדרים שבאמצעותם נפתרות כיום בעיות של אי ודאות. לא זו בלבד שהדוקטרינה מביאה להרחבת יתר של האחריות בנזיקין אלא שלעיתים היא גם מצמצמת אותה שלא לצורך. מסקנת הדיון היא שהשימוש בדוקטרינה ראוי שיהיה זהיר ומוגבל.