היקף ההגנה החוקתית על הקניין וההתערבות השיפוטית בחקיקה כלכלית

מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתלבטים בתי-המשפט בישראל בשאלת הדרך ליישום הבקורת השיפוטית על חוקים הפוגעים בזכויות אדם המעוגנות בחוקי-היסוד. בחיבור זה ניצבות שתי שאלות מרכזיות: משמעותה של זכות הקניין והיקף ההגנה עליה. בהקשר זה, יבחנו השלכותיו של פסק־דין בנק המזרחי על מידת התערבות בית־המשפט העליון בחקיקה כלכלית ומהם גבולות הביקורת השיפוטית על חקיקה הפוגעת בזכויות-יסוד. בפסיקה שעניינה חקיקה כלכלית הפוגעת בזכויות אדם ניתן לזהות שני פרקים: פרק של תיאוריה חוקתית ופרק של השלכות קונקרטיות בעניין חקיקה כלכלית. מחד, מצהיר בית־המשפט כי קיימת בידו סמכות לבטל חקיקה, לרבות חקיקה כלכלית; מאידך, יישום ההצהרה מפתיע, שלא לומר תמוה, בריסון המאפיין אותו. שאלת ההגנה על זכות הקניין אינה פשוטה כלל. לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתבקשת הפרשנות המשווה את מעמדה של זכות הקניין לשאר הזכויות החוקתיות. in פסיקת הרוב בפסק-הדין בנק המזרחי, הגדירה ״קניין״ ככל זכות רכושית, לאו דווקא in rem אלא גם in personam. הגדרה רחבה זו, תעשה צדק למטרת סעיף 3 לחוק־היסוד, שהיא הגנה על הפרט מפני פגיעות הרשות ברכושו.