הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי

במרכזו של המאמר עומדת הטענה שהסתמכותם של אזרחים על פעולות מנהליות צריכה להיות מוגנת. בפתח הדברים נבחנים הצידוקים הנורמטיביים להגנה על ההסתמכות ויישומיהם בענפים השונים של המשפט הפרטי (דיני-החוזים, דיני-הנזיקין ודיני-הקניין). בהמשך נבחנים באופן מפורט הצידוקים להגנה על ההסתמכות בהקשר המנהלי. צידוקים אלה מבוססים הן על שיקולי יעילות, הן על שיקולי צדק והן על שיקולים שעניינם הגנת זכויות האזרח מפני העוצמה השלטונית. מהיבט היעילות, ההגנה על ההסתמכות מסייעת להגשמת יעדיה של ההתערבות המנהלית בשוק החופשי, מאחר שהיא מבטיחה קיומה של נכונות להסתמך על יוזמות שלטוניות. היא גם מונעת בזבוז של משאבים חברתיים, מאחר שבמקרה הרגיל, התעלמות של הרשות מהסתמכותו של הפרט היא פעולה של החצנת עלויות. העקרון של צדק מתקן תומך בהגנה על הסתמכותם של אזרחים בשל התפישה שראוי להגן על נזקים הנגרמים על-ידי מי שיוצר סיכון לא-הדדי כלפי זולתן. בשל סמכויותיהן הרחבות של רשויות-המנהל, כאלה הם הסיכונים שהפרט חשוף להם במערכת-היחסים עמן. שיקול צדק נוסף מתייחס לכך שהפרקטיקה השלטונית מעודדת יצירתה של הסתמכות: ההחלטות המנהליות הן פומביות ומנומקות ולכן יוצרות מעין-מצג לגבי תוכנן של החלטות שיתקבלו במקרים דומים. מהיבט זכויות האזרח, ההגנה על ההסתמכות תורמת לשוויון על-ידי מניעת מצב שבו פרט או פרטים נושאים בעלויות של פעולה הנעשית למען הכלל. הטלת נזקי ההסתמכות על הרשות מאפשרת לפזרם בין כלל משלמי המסים. הגנה על ההסתמכות חשובה גם מבחינת תרומתה למניעת הסכנה של ניצול-לרעה של שררה שלטונית כלפי מי שהסתמך על רשיון או זכות אחרת שניתנה לו על-ידי הרשות. הכרה בהסתמכות כאינטרס מוגן חשובה בהקשרים אלה כאמצעי להבטיח את זכויות האזרח, מאחר שקשה להוכיח דבר קיומו של מניע פסול ביסוד הפעלתה של הסמכות. ההגנה על ההסתמכות יכולה לבוא לידי ביטוי הן באמצעות ציווי, אשר ימנע שינוי של החלטה קודמת באופן הפוגע בהסתמכות, והן באמצעות סעד כספי, כלומר: פיצוי על נזקי ההסתמכות. המאמר בוחן את היתרונות והחסרונות היחסיים של סעדים אלה ובהקשר זה נדרש גם ליישומה של דוקטרינת ההשתק במשפט המנהלי. הדיון הנורמטיבי מגיע לכלל יישום (ביקורתי בחלקו) באשר לסוגיות ספציפיות מתחום המשפט המנהלי, המעוררות את שאלה ההגנה על ההסתמכות, לרבות חוזים מנהליים, ייעוץ ומצג על-ידי רשויות, הבטחות מנהליות, תיקון וביטול, מגבלות על חקיקת משנה רטרואקטיבית, הנחיות פנימיות ומדיניות, שימוש חורג בדיני תכנון ובנייה, החמרה בהליכים של ביטול רשיון ועסקאות-טיעון. נוסף על כך נדונה ההגנה על צדדים שלישיים שהסתמכו על ההחלטה המנהלית, ונבחנת השפעתו של הפיקוח המנהלי על אזרחים הסומכים על מקצועיותו.